Home › פורומים › הפורומים › Forum: תהליך הקבלה › האם לעשות MBA?
-
מאתתגובות
-
שלום לכולם,
הייתי מאד מעוניין לקבל את חוות הדעת של משתתפי הפורום על התואר באקלים הנוכחי.
עד השנים האחרונות, התואר היה "הכרטיס המוזהב" לעבודה "נחשקת" לאחרי התואר…היום(כמו כמעט בכל ענף) התואר רחוק מאד להבטיח דבר שכזה.
חברות לא מגייסות ואלו שכן צריכות להתמודד עם מספר גדול מאד של מועמדים שנואשים לעבודה.(ושלחלקם יש יתרון לא קטן עלינו אם מדובר באזרחים אמריקאים בארה"ב או אזרחי האיחוד האירופאי ).
מה דעתם כל העיניין? האם המשבר שינה את התוכניות שלכם/ן?
To: All
שאלה טובהויש לה השפעה מורגשת על כמות המועמדים בסבב 2
http://forums.businessweek.com/n/pfx/forum.aspx?tsn=1&nav=messages&webtag=bw-bschools&tid=79205
אני מודע כיום לעובדה שביחס לישראל הכלכלה העולמית וביחוד ארה"ב על הקרשים
ולכן יש קושי רב במציאת התמחות / עבודה
מאידך הרצון שלי להמשיך במסלול מורכב משני שיקולים
1. אני אופטימי לגבי שיפור בשנת 2010-2011 מה שרלבנטי לגביי
2. הכיוון המיקצועי שלי אינו הכיוון המאוד סטנדרטי והפגיעה בתחום קיימת אבל קטנה יחסיתמה שבכל זאת עלול לחסום את המשך הדרך הוא חוסר פיתרונות מימון לעצם הלימודים והמחיה בזמן הלימודים אבל בדוק בשיחה אין יותר הלוואות ותראה שככל שחולף הזמן יש פתרונות חלקיים או מלאים שמתגבשים
To: ehudal, rash733
שלום
אין ספק שהשאלה מתעוררת במלוא העוצמה שלה בזמנים כאלה. אני חושב שצריך להסתכל על הדברים לטווח ארוך. אין ספק שלטווח הקצר המשבר משפיע בכל הרמות של ההחלטה: המשבר הביא לעליה בכמות המועמדים, המשבר הציף את השוק בדורשי עבודה נוספים, הוא חתך אופציות גיוס בחברות מובילות, הוא הקשה על קבלת הלוואות וכתוצאה מכך הגביר את הקשיים סביב הקבלה ורווחיות התואר בשנים הראשונות.
אף אחד לא יודע עד כמה הטווח הקצר הזה יימשך ומתי השוק יתחיל להתאושש ובעקבותיו יחזרו החברות לעמוד על הרגליים. לדעתי, בהחלטה כה חשובה ובעלת השלכות כלכליות נכבדות יש לנסות לחשוב לטווח הארוך. אני יכול להעיד מניסיון אישי, שיש לי מספר שנים מוגבלות שאני יודע שהתואר הוא רלוונטי עבורי ושהוויתורים שאני עושה כעת ישתלמו בעתיד (לא רק בפן המקצועי, אלא קודם כל בפן האישי והמשפחתי).
אני מתייחס לתואר הזה כהשקעה אסטרטגית לשנים. כמובן שאם אתה אדיש למועד אז בהחלט יכולים להיכנס כאן שיקולים של הטווח הקצר, אבל גם הם בעיני רק ניחושים באפלה שצריכים להכניס אליהם המון שיקולים של חוזק מועמדות עכשיו לעומת העתיד ואופציות בעבודה לטווח זמן הקצר. אולי בינתיים התואר כבר לא כרטיס מוזהב בטווח המידי אבל הוא בהחלט נשאר כזה לטווח הארוך.
To: Zahi, ehudal
ראשית, אני רוצה לחזק את דבריו של צחי. חשוב מאוד לזכור שמדובר בהשקעה לטווח הארוך, וש-MBA מתכנית מובילה אינו רק כרטיס כניסה לג'וב מהחלומות, אלא לקריירה מהחלומות.
אני אישית סבור, וכבר כתבתי זאת כאן בעבר, שההשפעה של המשבר הנוכחי על שוק העבודה הרלוונטי לבוגרי MBA תהיה קצרת טווח (יחסית). לעניות דעתי, עיקר הפגיעה מבחינת שוק העבודה נמצאת בשיאה ברגעים אלה ממש (רק תשאלו תלמידי שנה ב' המחפשים עבודה בימים אלה, או בוגרים טריים מהחודשים האחרונים), וסביר להניח שהמצב לא ישתפר בשנה הנוכחית.
כמו שצחי אומר, צריך להתייחס לסוגיה הנ"ל כנדבך אחד בלבד במכלול השיקולים להגשת מועמדות ל-MBA בחו"ל. דעתי האישית היא שאם מגישים עכשיו מועמדות למחזור לימודים שמתחיל בספטמבר 2010, סביר להניח שההשפעה המהותית של המשבר הנוכחי על שוק העבודה כבר תתמתן באופן משמעותי, ועל אחת כמה וכמה אם מדובר בתכנית של שנתיים (תחילת עבודה בסביבות סוף 2012 עד תחילת 2013).
לסיום, אנקדוטה שאני מקווה שתפיח תקווה אצל כולם: בשנה שעברה (כמידי שנה) התקיים ב-INSEAD כנס בוגרים בו השתתפו גם בוגרי מחזור 2003, שנחשב למיטב ידיעתי למחזור החלש ביותר אי-פעם מבחינת נתוני השמה. משיחות עם כמה מהם (גם ישראלים), קיבלתי את הרושם שאכן "יש תמורה לאגרה", ועל אף העובדה כי מחצית מבוגרי אותו מחזור היו מובטלים בסוף שנת הלימודים, כולם היום נמצאים במקום מאוד טוב בחיים..!
To: epony
אפוני,
קראתי את דברייך בעניין רב ואני חושב שאתה מאוד מוטה בניתוח שלך. ברור שכל אדם זכאי לדעתו אבל חשוב לי מאוד להתייחס לדברייך פשוט כדי למתן את המסקנה שבעצם טוענת שלהירשם ל- MBA תמיד מחזיר את ההשקעה ותמיד מסייע לקריירה לנסוק.
אני חושב שתוכניות MBA הן כלי לא רע לאפשר לאנשים מישראל לבצע מעבר של מספר שנים לחו"ל, עם זאת ההשקעה שגלומה במעבר כזה היא לעיתים מאוד יקרה, גם מבחינת עלויות ישירות וגם מבחינת עלויות אלטרנטיביות (משכורת בארץ, משכורת בן-בת הזוג) ולכן גם אם מסתכלים על ההשקעה לטווח ארוך חשוב לשים לב לתזרים המזומנים ל-5 השנים הראשונות. ברור לחלוטין שפרופיל של איש משפחה עם ילדים הוא שונה מבוגר אוניברסיטה טרי ולכן גם ההשקעה הנדרשת. אני חושב שהיום יותר מתמיד גיל המועמד משחק פקטור בהחלטה אם זאת השקעה כדאית (וזאת ללא תלות ביכולות של המועמד להתקבל).
נקודה נוספת שלטעמי מעט מטעה היא האמירה שאפילו בוגרי מחזור 2003 יצאו מחוזקים מכל התהליך. מדובר כאן בבחינה פסולה מבחינת קבוצת הייחסו שכן כל מי שאפילו מתענין בתוכנית MBA הוא בעצם over achiever בבסיסו ולכן סביר כי אם תבחן גם את אלו שחשבו על ללכת לתוכנית ונשארו בסופו של דבר בארץ תראה שהם הצליחו לא רע בכלל בזכות עצמם (אני מכיר לא מעט כאלו)ץ לבוא ולומר שבוגרי מחזור 2003 הצליחו מאוד זה כמו לבוא ולומר שטייסים מצליחים מאוד בעסקים בזכות קורס הטייס.
שלא תבין אותי לא נכון – אני נוטה להסכים עם נקודות המוצא שלך שתוכנית MBA בחו"ל היא דבר מבורך והשקעה נכונה – אני רק חושב שכל מועמד צריך לבחון טוב טוב אם זאת השקעה נכונה עבורו בעיקר בתקופות של שפל כלכלי.
To: mbawanaabe2010
אני לא נוטה להגן על דעות של אנשים אחרים בד"כ, אבל נראה שאתה עדיין לא מבין את המשמעות המלאה של תואר MBA בתוכנית מובילה בארצות הברית. התואר פותח אפיקים ואפשרויות פשוט לא נדלות. החזר ההשקעה לבוגרי MBA (בבתי הספר המובילים) פשוט לא ניתן לכימות.
אני מסכים שלא כל האנשים שעושים MBA יהיו סופר-מוצלחים. אבל אלה הם אנשים שללא MBA לא היו אפילו מתקרבים לאן שהם הגיעו. לגבי אלה שיצליחו גם בלי MBA – אתה צודק שהם יצליחו גם בלי, אבל עם MBA ההצלחה נהפכת להיות עם פקטור של פי כמה וכמה.
הגורמים לכך שתואר MBA באוניברסיטה מובילה שווה כל-כך:
1. הרשת שנבנה בבית הספר עם מנהיגי העסקים העתידיים של העולם.
2. הכישורים שנלמדים ומתחדדים בבית הספר למנהל עסקים – קבלת החלטות, הצגה, שכנוע, כד'.
3. העבודה שניתן למצוא מיד אחרי ה- MBA. לא תמיד העבודה הכי שווה, ולפעמים קצת מדכא לחזור קצת אחורנית בקריירה, אבל מצד שני כולם מסתכלים עליך בתור זה שאמור להגיע רחוק בחברה ואתה מקבל אחריות ופיצוי כספי בהתאם.
4. התואר עצמו הוא מיתוג. זה שהצלחת להתקבל אליו אומר משהו על יכולות הניהול שלך. אם כל התנאים האחרים שווים, בוגר MBA יקבל עבודה על פני מישהו שלא סיים MBA ברוב החברות.
5. החוויה – החוויה של לעבור ארץ, ללמוד בשפה אחרת, ליצור קשרים עם אנשים מתרבויות מכל העולם – כל אלה חוויות שקשה לצבור בארץ כמעט לא משנה באיזה תפקיד.
שורה תחתונה – תואר MBA הוא לא לכל אחד / אחת. זוהי השקעה אדירה. אף על פי כן, אם את/ה מאמין/ה בעצמך וביכולות הניהוליות שלך, ועדיף אם עוד לא עברת את גיל 32-33, אז תואר MBA זוהי השקעה משתלמת ביותר.
To: KatzA09
לא ראיתי כל כך הרבה סתירות בין הדברים שאני כתבתי למה שהגבת – אני מסכים עם הטענה שהתואר משמש ככלי מצוין למציאת עבודה בארה"ב, אגב נראה לי שאתה מעט מאדיר את היכולת לפתוח אפיקים בלתי נדלים – רוב הישראלים ללא אזרחות מוגבלים ל 3-4 תעשיות עיקריות וגם באלו ידרשו להראות חיבור כלשהו לעיסוק הקודם שלהם (קרי ל- IM צריך רקע חשבונאי ולטכנולוגיה לרוב רקע טכני).
אתה מוכן להסביר את המשפט של אלו עם MBA יצליחו בפקטור של פי כמה וכמה? מה הם יעשו יתחרו עם תשובה על הבכורה בשוק המקומי – נראה לי שאתה משלה את עצמך אם אתה חושב שבארץ כל המעסיקים יורידו בפניך את הכובע רק בגלל התואר שלך מארה"ב ושנתיים הנסיון – יותר מכך אם אתה באמת חושב שבפרק זמן כזה תגלה את האור ותהפוך להיות מטאור ניהולי כנראה שהמיון של התוכניות הוא לא כזה מוצלח.
לגבי הגורמים שאתה מציין, אני מסכים איתם בעקרון אבל מסייג כדלהלן:
1. אנחנו מדברים על ישראל – מקום קטן כולם מכירים את כולם בכל מקרה וזו הרשת שבאמת חשובה להתקדמות האישית.
2. הכישורים שנלמדים הם נחמדים בסופו של דבר הנסיון משחק תפקיד הרבה יותר.
3. יכול להיות שאתה באמת צודק בעניין זה, אבל בוגר ישראלי ממוצע חוזר ארצה לרוב אחרי 2-3 שנים כלומר בדיוק כשסיים את התפקיד הראשון הדי מדכא כדברייך.
4. התואר עצמו לא באמת מעניין מראיינים ישראלים הם רוצים לראות שעשית כבר תפקיד דומה ושתדע לנחות על הקרקע מהר ולהתחיל לנפק להם תוצאות.
5. עם זה אני מסכים – אתה רואה גם אני פתוח להארות :)
אני חושב שהמסקנה הסופית שלך מעט מנותקת אבל בוא פשוט נחכה 3-4 חודשים ונראה אילו אפיקים בלתי נדלים נפתחו בפניך ואיך ההשקעה השתלמה :)…
To: All
I think it's important to keep expectations reasonable though.After working in the US for almost two years, I've seen quite a few MBA grads in various stages of their careers. A few of them were superstars ( i.e. CEOs of large companies, etc. ) but most were just regular, I mean a regular job a regular salary and very regular career expectations.
They were all from nice schools ( i.e. HBS / Wharton / Col. to name a few ) and were all employed in nice jobs, but I wouldn't call any of their careers amazing, even 5 or 10 years out of school.
I think this really cannot be stressed enough: the degree might get you in the door of Goldman Sachs / BCG /etc. but that is it. Once you're there it's up to you and the economy.
So in summary – categorically claiming that an MBA is an amazing investment with 'unquantifiable' returns is not very prudent
DISCLAIMER: Applied to '09 and didn't get in
To: jackla
שמח לראות קולות שפויים יותר כאן…To: mbawanaabe2010
wannabe,
אני חושב שקפצת למסקנות לגבי הקפיצה למסקנות שלי ;-)
תכניות MBA הן לא רק קרש קפיצה לקריירה בחו"ל, אלא קרש קפיצה לקריירה "אחרת" (בתקווה שטובה יותר) עבור אנשים שמרגישים "תקועים" בדרך כזו או אחרת. לא התייחסתי לאלטרנטיבות ללימודים בחו"ל מכיוון שלא זו הייתה השאלה.
באשר למשקל שאתה שם על גיל המועמד, אני חושב שזו תפיסה מוטעית, המושפעת ככל הנראה ממגמות טריות יחסית בקרב כמה בתי"ס אמריקאים (הרווארד וסטנפורד למשל). לראיה, הגיל הממוצע של ישראלים ב-INSEAD במחזור שלי (היינו 17 בסה"כ), היה מעל 30. הגיל הממוצע במרבית בתיה"ס עדיין נמצא קרוב יותר ל-30 מל-25…
בכל הנוגע להשקעה הגלומה ב-MBA בחו"ל, אין ספק שהיא מהותית, ומן הסתם חשוב לשים עין על תזרים המזומנים בכל שנה. יחד עם זאת, איני סבור שיש משמעות קריטית כזאת או אחרת לתזרים המזומנים ב-5 השנים הראשונות, כל עוד אפשר לעמוד בו (כלומר, לממן תזרימים שליליים באמצעות חוב למשל). בסופו של דבר, יש להתייחס
יחד עם זאת, אני מסכים איתך ש-MBA בחו"ל אינו כרטיס כניסה חינם לחיים טובים יותר. זוהי רק נקודת הפתיחה וכפי שאמרת בעצמך, נדרשת הרבה עבודה קשה וגם תכונות אישיות מסויימות (מה שאתה קורא לו overachiever) כדי להצליח בחיים. ה-MBA פשוט פותח בפניך אפשרויות שלא בהכרח היית נחשף אליהן בדרכים אחרות (והדבר נכון גם לגבי קורס טיס, כמו גם לגבי שירות ב-8200).
ההתייחסות שלי לבוגרי 2003 הייתה אנקדוטלית, כשהמסר העיקרי מאחוריה לא היה: "עם MBA מצליחים – נקודה", אלא: "ל-MBA יש ערך ארוך טווח, גם לאלה שמסיימים את חוק לימודיהם בשנים 'שחונות'".
בסופו של דבר, אני מסכים עם נקודה אחת משמעותית בדבריך: MBA אינו תנאי הכרחי להצלחה, והוא בהחלט לא מתאים לכל אדם. יחד עם זאת, מה שלי אישית היה חשוב להבהיר, במיוחד בתור בוגר מהשנה האחרונה, שלא הייתה קלה בכלל (וכתבתי על זה ארוכות ברחבי הפורום), היא שהיתרונות של MBA מתכנית טובה משמעותיים ומהותיים גם בטווח הארוך, ולכן יש להתייחס למשבר הכלכלי הנוכחי לא כ-Deal Breaker אלא כעוד שיקול במערכת קבלת ההחלטות לגבי הגשת מועמדות לתכניות מובילות בחו"ל.
בהצלחה!
To: All
This should give you some food for thought:http://caitlinweaver.blog.com/3888318/
Add to that the fact that you probably dont have a work permit and it can give you a good sense of what's currently going on
What does this mean? not much, its all about personal decisions and work experience, in the long run if someone is good he should succeed, the question is how much time it will take
To: JohnnyCash
טוב לראות שאתה עדיין בסביבה
To: epony
נדמה לי שאנו רואים את הדברים פחות יותר אותו הדבר.
עניין הגיל היה בעיקר להמחיש כי ככל שאתה מבוגר יותר אתה צריך לשים יותר דגש על המצב הכלכלי היות וההוצאות שלך (כנראה) יהיו משמעותיות יותר במהלך התואר ועל כן תדרש להכנסה גבוהה יותר בסיום התואר.
בעניין אחר, תוכל לשתף אותנו כמה מתוך ה-17 שלמדו איתך חזרו ישר ארצה?
To: mbawanaabe2010, All
טוב, התלבטתי רבות האם להגיב ולבסוף החלטתי שכן.
למי שלא מכיר את הסיפור שלי, אני בן 33 בקרוב, נשוי+2 (בני 6 ו 2).
אני התחלתי את לימודי בתחילת שנה זו (אוגוסט 2008) אך בדצמבר החלטתי לחזור ארצה.
החלטתי נבעה בעיקר בגלל המשבר הכלכלי אשר אמנם פגע רק במקצת בסיכויים שלי למצוא עבודה אך הוריד כמעט לאפס את סיכויי אישתי למצוא עבודה.
עקב היותי אב לשני ילדים אחרי חישוב קל ראיתי שגם אם אמצא את עבודת חלומותי עדיין עם משכורת אחת לא אצליח לחיות בארה"ב ברמת חיים שארצה (הרי אף אחד מאיתנו לא נוסע להתכלב) ובנוסף חישבתי שייקח לי כ 7 שנים לפחות לאחר הלימודים להחזיר את ההלוואה ולא הייתי בטוח שאני רוצה להיות כבול לתקופה כזו ארוכה בארה"ב.
למרות זאת אני חייב להגיד שהחוויה הייתה מדהימה והרגשתי שלמדתי המון. לדעתי לא ניתן בכלל להגיע לקביעה גורפת האם MBA שווה או לא מכיוון שמדובר בכל מקרה לגופו (רמת משכורות של המועמד ובןבת זוגו כאן בארץ, מצב משפחתי, מצב כלכלי וכו'). כך לדוגמה לעו"ד בישראל יהיה מאוד קשה עד בלתי אפשרי לעשות carrer switch ללא MBA בחו"ל (ואני מכיר המון עו"ד שהיו מוכנים לשלם המון כסף כדי להחליף מקצוע
).אף אחד לא יודע מתי המצב ישתפר והרי גם לי אמרו שעד שאגיע כבר יגמר המשבר (ועד שאני אתגייס כבר לא יצטרכו צבא
) אז זה לא משהו שכדאי להסתמך עליו.אני אשמח לעזור לכל מי שירצה בחישוב עלויותכדאיות המהלך (המייל שלי מופיע בפרופיל).
בהצלחה לכולם,
עידן
To: mbawanaabe2010
מתוך 17 הישראלים שלמדו במחזור שלי, למיטב ידיעתי חזרו לארץ בסה"כ 9, או חצי לצורך העניין.
דרך אגב, זוהי המגמה הכללית בכל הנוגע לישראלים בוגרי INSEAD לפחות שנתיים-שלוש אחורה…
לשאלתך הבאה, לא כולם מצאו עבודה עדיין (מכל מיני סיבות – אישיות, מקצועיות וגם בגלל המצב הכלכלי), אבל הסטטיסטיקה בסה"כ חיובית. רוב הישראלים שנשארו בחו"ל עברו ללונדון (בעיקר בגלל ענייני שפות וויזות לדעתי), אבל יש כמה שמצאו את עצמם ביבשות אחרות לגמרי. אלה שכן עובדים עכשיו מצאו עבודה בתחומים שונים, כולל ייעוץ, מדיה, פארמה והיי-טק, ובחברות שונות, מענקיים בינ"ל ועד סטארט-אפים. אף אחד לא עובד בפיננסים.
בהצלחה!
To: All
עידן
אני מעריך מאוד את גילוי הלב ואומץ הלב
ובכל זאת אני מקווה שתמצא הדרך שבה תוכל להשלים את הלימודים
ולא באמצעות האוניברסיטה הפתוחהTo: All
H-1B Visas: 'Buy American' Comes to TARP
Posted by: Dan Beucke on February 06By Moira Herbst
It’s another attempt at requiring companies to “Buy American” – but in this case, not American iron or steel, but American workers.
The U.S. Senate voted on Feb. 6 to put stricter limits on banks and other recipients of taxpayer money through the Troubled Assets Relief Program, or TARP, that want to hire high-skilled workers from overseas under the H-1B visa program. The Senate approved the measure – introduced by Senators Charles Grassley (R-Iowa) and Bernie Sanders (Independent-Vermont) – by voice vote as an amendment the economic stimulus package President Barack Obama is urging the Senate to pass.
The vote came the same day that the government announced that that 598,000 U.S. jobs were lost in January, the biggest one-month drop in 34 years. The unemployment rate reached a 16-year high of 7.6%.
The amendment that passed isn’t as tough as the one Grassley proposed on Feb. 5, which would have prohibited firms from hiring H-1Bs altogether. The modified amendment instead makes TARP recipients jump through extra hoops before they can hire those foreign workers. Specifically, it subjects recipients of TARP funds to the same rules so-called H-1B dependent employers must follow. (An H-1B dependent employer is one whose workers brought in with that visa comprise 15% or more of the employer's total workforce.) These rules include:
1. The employer can’t displace any similarly employed U.S. worker with an H-1B hire within 90 days before or after applying for H-1B status or an extension of status.
2. The employer can’t place any H-1B worker at the worksite of another employer – meaning it can’t outsource a worker for a client – unless that employer first makes a “bona fide” inquiry as to whether the other employer has displaced or will displace a U.S. worker within 90 days before or after the placement of the H-1B worker.
3. The employer has to take good-faith steps to recruit U.S. workers for the job opening, at wages at least equal to those offered to the H-1B worker. The employer must offer the job to any U.S. worker who applies and is equally or better qualified than the H-1B worker.
“These are hardly onerous expectations,” notes Ron Hira, professor of public policy at the Rochester Institute of Technology and an expert on H-1B visas. Hira says the provision would affect about 1,000 jobs.
The amendment falls short of preventing large banks from using H-1Bs brought into the U.S. by outsourcing firms like India-based Infosys (INFY), Wipro (WIT), and Tata, which are among the top recipients of petitions for the H-1B visa program. “Most of the H-1B use, and abuse, happens through relationships banks have with outsourcing firms,” says Hira. “I don’t think [the amendment] restricts them from working w those firms.” In other words, a bank could still legally force a laid-off American employee to train a replacement worker who is on an H-1B visa.
A related provision was passed in the U.S. House on Jan. 21 as an amendment to a bill that passed to reform TARP.
That measure, introduced by U.S. Representative Sue Myrick (R-N. Carolina), prohibits TARP recipients from outsourcing call-center work to foreign companies. The bill has not yet been taken up by the Senate.
Rising unemployment is leading to more scrutiny of the H-1B visa program and its effects. On Feb. 1 an Associated Press story said that the dozen banks now receiving the biggest TARP rescue packages, totaling more than $150 billion, requested visas for more than 21,800 foreign workers over the past six years for positions such as senior vice presidents, corporate lawyers, junior investment analysts and human resources specialists. And in my story earlier this week, I wrote about the controversy surrounding Microsoft’s efforts to lift caps on the number of H-1B worker visas while it eliminates 5,000 jobs.
To: All
A Time to Hang In There“I want to quit the MBA Program. The job situation is miserable. The economy is headed down the drain. I enrolled here with expectations that I would get into brand management—I deserve it! Now, it seems that you can’t deliver. I can’t see doing the work and running up more debt just to go back to the job I had before B-school. I’m outta here.”[1]
These are words that chill a teacher. They reveal a gap between expectations and achievement. They suggest a failure of courage and ambition. They are a symptom of the jarring adjustment required by the current economic crisis. And they imply confusion about the role of professional education in society and in the life of the individual.
Sure enough, these are tough times for everyone. The students now in B-school applied at a time when it looked like school was a sure thing: an entry to a better life. Then came the crunch. Money for student loans became scarce. Job prospects declined. Companies scaled back their recruiting—but they have not tempered the salaries they did offer. The aspirations and outlook of MBA students have shifted. Some openly wonder whether they should quit. I attended a big meeting of B-school Deans last week; this topic was a subject of conversation.
Plainly, there is an alternative to B-school, the school of hard knocks. An article published in the Wall Street Journal makes the pitch: “How to Succeed in Business: Drop Out of School?” It glowingly details the examples of three drop-outs who succeeded: Bill Gates (founder of Microsoft), Mark Zuckerberg (founder of Facebook), and Larry Ellison (founder of Oracle). The odds of hitting it that big are quite small. You should read the comments that follow the article: they tilt on the side of “stay.” Ironically, the article was published on December 21, 2007, about the time that the present recession began. Taking the advice of the Journal, one would have tried to launch his or her small business boat into the face of a rising gale.
I don’t have a lot of experience with this problem. The overwhelming majority of MBA students stick it out; they vote with their feet in favor of the MBA value proposition. Voluntary departures from Darden in mid-program are extremely rare. From my time at Darden (27 years) I can think of only two cases. One guy left in 1997 to found a dot-com business and hit it big—since then he has been a friend and benefactor of Darden. Another guy left in the mid-1990s to be a trader in mortgage-backed securities for—you guessed it—Bear Stearns. Today his whereabouts are unknown. These two cases are polar examples of quitting early. You might hit it very big; then again, you might not. Certainly, we celebrate risk-taking in B-school, but our counsel is to take risks intelligently and unemotionally, avoiding the elation you feel in the bubbles, and the fear you feel in the crashes. These two cases are important for another reason: the students were reaching out for attractive opportunities, they weren’t running away. My first piece of advice for a student (or an executive, for that matter) would be to make a move out of strength, not weakness. Whenever you move, you must have a vision of what you are running toward.
In his play, Rosencrantz and Guildenstern are Dead, Tom Stoppard wrote, “Every exit is an entrance somewhere else.” B-school is an incredible threshold. How, when, and in what direction to cross the threshold are exciting questions. To step away from that threshold is to enter somewhere else entirely—if you have an appetite for “somewhere else,” why did you come to B-school to begin with?
Maybe the core issue is discouragement or the angst that you get from watching the stock market too closely. Most MBA students took a great risk coming to B-school: entered (and won) the application sweepstakes; left jobs; borrowed money; uprooted themselves and possibly a family. But by now, the worst of the risk-taking is past: the marginal cost of finishing the degree is comparatively small—indeed, that cost represents the price of a call option on future careers. Is this so risky? Given the range of possible outcomes in the near future, the value of that call option is probably high. If the flexibility afforded by B-school is unimportant to you, why did you come to B-school to begin with?
Anyway, the uncertainty we all face will be a fact of life for indefinite future. We have suffered financial crises and recessions in the past with some regularity; they will happen again in the future. The current conditions are very good training for years to come. The ability to assess and bear sensible risks is at the core of business and entrepreneurship. Frankly, if you can’t stand this kind of uncertainty, why did you come to B-school to begin with?
By now, the last three paragraphs drive home a point: the impulse to leave in mid-program may be less about the MBA and more about the individual. There has been and still remains a very positive argument for getting an MBA:
Education adds value. Generally, research finds real rates of return on investment upwards of 10% and as high as 50%.[2] And there is a correlation between years in school and earning power—but that’s only the quantitative part. Every year, students graduate who are more self-confident, better communicators, and more promising leaders than when they enrolled. And they have joined an alumni network that has helped in good times and bad.
Long career ahead. With the benefits of modern medicine, you can probably look forward to a career of 50 years. Are you judging the worth of an MBA by only the first job you get out of B-school? Take the long view. If you could discount the marginal benefits of an MBA from a competitive school over the next 50 years, I’d guess that they well exceed the costs. Don’t discount the future too steeply.
The call option is valuable. Figure it out with B-school concepts: you have a contingent claim in the context of high uncertainty. This is a setting in which the value of flexibility is high.
Here’s how I would reply to the four claims of the student:The job situation is miserable. Sure, unemployment is rising nationally; at the end of January it was 7.6%, with some metropolitan areas (like Detroit) reporting unemployment greater than 10%. The reality is that students at a competitive B-school are blessed with an incredible leg up. Today, 67% of our second-year students have job offers, compared with about 81% and 79% in 2008 and 2007 respectively at this time. Sure, it is a softer market…but “miserable”? Be realistic.
The economy is headed down the drain. Today it seems so. But there will be a recovery. When the recovery comes, it will create a huge vacuum for talent that will draw upward those who have good professional training. Forecasters such as the Congressional Budget Office suggest that a recovery in the U.S. will begin late this year and that 2010 will feature moderate growth. Be patient. Even if the economy declines further in the near term, you must look across the chasm toward the recovery. Darden alumni who graduated in previous recession years tell stories that they were lifted upward by the recovery and that their careers have turned out well. The U.S. remains the world’s largest economy, the most diverse, most inventive, and most mobile. It is a democracy with rule of law, civil rights, and respect for the rights of investors. And it is spending enormous sums to jump-start the economy. All of these presage economic growth in the future.
I enrolled here with expectations that I would get into brand management—I deserve it! It’s good to have aspirations. But use of the word “expectations” describes something quite different. No B-school promises you a job. You have to get it the old fashioned way—you must earn it. Don’t nurse a sense of entitlement—recruiters can smell it a mile away and tend to run when they encounter it. See my earlier blog posting on entitlement. Instead, in times as uncertain as these, adopt a flexible mindset—that way, you stay open to exciting possibilities.
I can’t see doing the work and running up more debt just to go back to the job I had before B-school. You should always be conservative about borrowing—as the Subprime Crisis has richly reminded us. But the most valuable asset you have is between your ears. Augmenting your knowledge and wisdom at the start of your career is invaluable. Can you really quantify all the benefits of an education? Attend the best school you can, and then trust the process. The odds are that finishing your degree will put you on a better career path than your old job would afford.
Instead of quitting, I think the student should take four points of advice:Finish the program; get the degree.
Focus your job search on what you offer that is valuable to employers. Think like your target customer. Be adaptable to the needs of companies. It is always good to have aspirations and career vision. But the reality of this job market is that new MBAs should be open to new, unexpected, and indirect ways of filling one’s vision.
Work the extended network—on grounds and off. Today, more than ever, success in searching for a job comes from a good discovery process. Research reaffirms the value of weak links: people who you don’t know well are most likely to see job opportunities of which you have not heard.
Integrity. Don’t be tempted into behavior inconsistent with the best values. Anxiety can take you down paths you will regret. Treat everyone fairly. Represent yourself honestly. Help others.
One can imagine circumstances under which it would make sense to quit: financial or family hardship, health problems, physical danger, or war. But if it is just a doubt about the future, then stay. Winston Churchill said it best: “Never give in, never give in, never; never; never; never – in nothing, great or small, large or petty – never give in except to convictions of honor and good sense”——————————————————————————–
[1] This is a fictional comment, compiling sentiments of actual students in business schools.
[2] See four studies: Card, D., 2001. "Estimating the Returns to Schooling: Progress and Some Persistent Problems", Econometrica, 69(5), 1127-1160. Palacios-Huerta, I., 2003. "An Empirical Analysis of the Risk Properties of Human Capital Returns", American Economic Review, 93(3), 948-964. Psacharopoulos, G. and H. Patrinos, 2002. "Returns to Investments in Education: A Further Update", World Bank discussion papers 2881. Heckman, J, Lockner, and P. Todd, 2003 “Fifty Years of Mincer Earnings Regressions” http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=410658.
Posted by Robert Bruner at 02/10/2009
To: All
צריך לשים לב שהטיעונים של הדיקן ברונר הם למה לא להפסיק ללמוד ולא למה להתחיל ללמוד
יתכן שחלק מהטיעונים בדבר הערך של הלימודים והסיכויים להתאוששות הכלכלה גם רלבנטיים לאלו ששוקלים להתחיל
אבל למי שעוד לא שינה את מצבו יש תחשיב עלות תועלת אחר
לכשעצמי אני חושב שעדיין התועלת מטה את הכף וכל זאת בהנחה שהמצב הכלכלי אכן יתאושש ב-2010 -2011
סיכון ? הימור ?
ודאי
מי שלא מסתכן לא מצליח….To: All
"Exclusive new research shows how much graduates of top business schools earn over the course of their careers"
http://www.businessweek.com/bschools/content/feb2009/bs2009029_859361.htm
To: All
Not sure it makes that much sense… Michigan grads make less after five years? Kellogg grads only get a 1000 dollar raise over five years?To: gileyal
גיל,
1. זה לא אותם אנשים. ייתכן שהאיכות של האנשים בקלוג חמש שנים קודם לא הייתה טובה כמו האנשים שסיימו אחר כך.
2. הרבה נשים עוזבות את הקריירה ומגדלות משפחה. יש לזה השפעה משמעותית על השכר הממוצע.
3. אני עדיין חושב שזה מדד טוב להסתכל עליו. איזה בית ספר נותן את התמורה הגבוהה ביותר לטווח הארוך.
4. אבל, קח את המדד בעירבון מוגבל. הבעיה במדד זה שכמו כל הדירוגים של בתי הספר הוא מסתכל אחורנית.
5. עוד בעייתיות במדד… לא בודק לפי מקצוע. ייתכן מאוד שבוגרים של קלוג שעוסקים בשיווק מרוויחים יותר מבוגרים של הרווארד שעוסקים בשיווק. אבל כיוון שוול סטריט מוצפת בבוגרים של הרווארד המשכורת הממוצעת של כלל בוגרי הרווארד גבוהה יותר.
בהצלחה בקלוג שנה הבאה! בחירה מצוינת!
ארנון
To: All
6. קרוב לוודאי שאינטרנשיונלס שחוזרים לישראל/מזרח אירופה/אמריקה הליטינית/הודו שנתיים-שלוש אחרי התואר ירוויחו בארצות מוצאם משמעותית פחות מאשר הרוויחו מיד עם סיום התואר => יורידו את הממוצע… :-(
To: eyan
גבר,
תקרא את שאל את ארינגו. נראה לי שאנשים מחפשים את עצתך :)
ארנון
To: All
nמה שזה בעצם אומר שהוא שקשה מאד ללמוד מהטבלה הזו. אני מניח שרבים מבוגרי מחזורי 2005-2009 תכננו לעבוד בארה"ב תקופה ארוכה. לא בטוח שזה יהיה אפשרי מבחינתם – במיוחד אם פנו לתעשיית הפיננסים, שלפחות בחלק מהזמן הזה נחשבה למשתלמת ביותר.אישית, עברתי תהליך בנושא הזה. כמובן, בתחילת הדרך הכל נראה ורוד, אך ככל שהתעמקתי יותר הבנתי גם את הקשיים. אחת המסקנות היתה שכזר החשיפה גדולה יותר – שכן אבדן / אי מציאת עבודה עשויים להוביל לאבדן ויזה. כל מה שתכננת נעשה לא רלוונטי במקרה כזה.
בין אם התקבלתם כבר ובין אם לא, הייתי ממליץ לדחות את ההחלטה הסופית ככל האפשר. אצלי במשרד יודעים שאני עוזב ואפילו ללקוחות כבר נמסרה הודעה. מצד שני, אני שומר את האופציה להתחרט אם פתאום אגלה שאחוזי ההשמה של המחזורים מעלי נפלו פלאים ושאנשים נותרו עם הלוואה ענקית ובלי ויזה בתוקף. ככל שיתקרב המועד להחליט, כך יהיה יותר מידע זמין בנושא הזה.
באותו עניין – מאוד חשוב לא להתפתות להאמין למידע שמפרסמים בתי הספר אלא לחפש מידע של צדדים שלישיים.לבתי הספר יש אינטרס מובהק להציג את המידע באור חיובי.
תקופה לא קלה, אבל בניגוד לחבר'ה של לפני שנה שנתיים, שהתקבלו בתקופת פריחה כשהכל נראה מבטיח, לפחות לנו יש רעיון כללי על מצב הכלכלה הזוועתי ו-"הצרה" שאנחנו מכניסים את עצמנו אליה.
To: All
לא בדיוקhttp://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%9C_%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C
שים לב לקטע בין 1931 ל 1933 נשמע מוכר ?
To: All
אני חושב שכל הדיון על הטבלה חסר משמעות.
בתי הספר המופיעים שם אכן מעולים (לפי עדויות של בוגרים, לא מניסיון אישי) אבל לקשור בין המשכורת של אדם לבית הספר אותו סיים לפני 5-10 שנים זה לא לוגי. אותו דבר אפשר לקשור בין הטכניון, אותו סיימתי, למשכורת שלי 4 שנים לאחר מכן, (לפני שפתחתי עסק, הייתי שכיר בהייטק, מהנדס חשמל, השכר בהייטק נקבע ע"פ טבלאות שכר, שהולכות לפי שנות ניסיון ותפקיד, ואין שום השפעה לבית הספר בו סיימת)
ל טופ 10 (רשימה קצת משתנה) מגישים אותם אנשים בממוצע, (אותה קבוצת איכות רחבה) חלקם מתקבלים לכמה בתי ספר ובוחרים מתוכם. אני מוכן להתערב שלאף אחד אין את האומץ לבוא ולומר, שההון האנושי של HBS עולה על זה של MIT או קולומביה, ולכן אני לא מבין למה לנבור במי עשה אלף דולר יותר אחרי 10 שנים.
אלה ממוצעים שלא אומרים דבר כי יש יותר מדי משתנים (שחלקם נמנו בפוסטים קודמים).
כל אחד צריך לבחור בית ספר לפי מה שמתאים לו (ולא, לא לפי טבלאות שכר, שכמעט זהות בין כל בתי הספר,פרט לקיצון מסוים עם הרווארד וסטנפורד, וזה לפי נתונים של בתי הספר עצמם ולא BW. אגב, זה מאשש את הטענה שלי לעיל, שהשכר שתקבל בסוף ה-MBA הוא כמעט זהה בין כל הטופ 10 וכנראה עם טופ 20).
הדבר היחיד שאולי מדיד אלה המגייסים בכל בית ספר, וגם זה סטרץ', שכן זה תלוי באיזו תעשייה אתה רוצה, הרקע שלך ולאיזה איזור גיאוגרפי אתה מכוון (אני לדוגמא מעוניין לבלות בקנדה כמה שנים, וזו אחת הסיבות שהלכתי לIVEY בקנדה).
חבל מאוד אם אדם יבחר בבית ספר על סמך טבלת שכר כזו או אחרת, לטעמי זהו שיקול מוטעה וצר מדי.To: nyaniv
אני לא מסכים, אם יש ממוצע, סטיית תקן ורמת מובהקות טובה, אז יש הבדלים מובהקים בטבלה הזאת.
מה שכן – הטענה היא אחרת. יתכן מאד וסוג האנשים שהולכים לבית ספר X שונה מסוג האנשים שהולך לבית ספר Y. כך שלמשל בבית הספר הראשון, יש נטייה מובהקת ל-NON PROFIT למשל, או שמדובר באנשים עם נטייה מובהקת ליזמות, באופן יחסי לבתי ספר אחרים.
כלומר, יש עוד משתנים שצריך לקחת כאן בחשבון ולמדוד גם אותם. אבל אם אכן תבוא טבלה שתספר לי שמבית הספר הראשון ישנם אחוזים מסוימים אחרי עשר שנים שעוסקים בעיסוק א',אחוזים אחרים שעוסקים בעיסוק ב' וכו', ותהיה גם השוואה בין העיסוקים השונים, בין כל בית ספר ובית ספר – כך שיספרו לי כמה אחוזים מהבנקאים בבית ספר X מקבל אחרי עשר שנים וכמה אחוזים מהבנקאים בבית ספר Y מקבל אחרי עשור – אז תתקבל טבלה הגיונית.
To: All
אני רואה שהביקור בגרמניה השפיע עליך לרעה:)התיאור שם נשמע מאד מוכר אבל חסר לי החלק שבו כתוב שכל מי שעשה MBA בשנים האלה הסתדר בסוף…
To: All
Methodology Note: The salary data in this table were supplied by PayScale, which collects salary data from individuals through online pay comparison tools. For each school, PayScale tallied the median cash compensation—including base pay and bonuses, but excluding stock and options—for MBA graduates at five points in their careers. The data are based on a sample of 80,000 MBA graduates, including approximately 250 to 1,000 graduates for each of the schools in the table. BusinessWeek then used the salary data and average annual growth rates over each five-year span to calculate a very rough estimate of earnings over the entire 20-year period, labeled here as "Estimated Career Pay."
As you can see from the statement above, there are quite a few issues pertaining to the validity of the data used for BW's analysis. First and foremost, the dataset is highly compromised as it is based on "contributions" made by individuals, and not by a centralized effort to collect data on MBA salaries. Second, BW itself admits that their analysis is at best "a very rough estimate". Third, no statistical data (standard devitations, etc.) is attributed to this table, so we can't even begin to hypothesize on it's validity.
Another issue is that on emight argue that these data do not refer to the same individuals over a time span of 20 years, but rather to different individuals who graduated in different years and disclosed information regarding a specific point in their post-MBA career. For example, 1 NYU graduate from 2003 submits their salary data today while another alumnus from 1998 submits their salary data today. One of these data points would be allotted to the "basket" of 5-year salaries from NYU and the other would be allotted to the "basket" of 10-year salaries from NYU. however, both salaries are impacted by micro- and macroeconomic tendencies related to 2008, and no reference is made to the sector these people work in, their previous experience, etc.
Bottom line, I wouldn't put too much stock in this table. In addition to all the above, my personal experience with PayScale shows that their data is far from accurate and runs on a relatively large range (for example, when I put my data in, I get a range that runs from $55K to $100K..!) What's more, you can't corroborate any data point, so one might argue that the dataset is corrupted by definition. Essentially, this is like making any kind of decision/conclusion based on an online poll where you don't have any control on the data's source(s), e.g. selecting a prime minister based on the results of an election poll run by Ynet vs. Haaretz.
To: All
דירוג הביה"ס והשפעתו על המשכורת העתידית.שלום,
זה דיי ברור שלביה"ס יותר טוב יגיעו אנשים יותר מוכשרים ועל כן בעתיד ירוויחו סכומי כסף גדולים יותר. בממוצע זה נכון לכל לימודים ולא רק ל MBA.נניח וההון העצמי בידי אינו רב, ואין לי American co-signer, והייתה בידי הבחירה ללמוד בביה"ס שממקום 5-10, או ללמוד בביה"ס שממוקם במקום 20-30 אבל עם מלגה משמעותית, כמה נפגע פוטנציאל ההשתכרות שלי?
כלומר הפוטנציאל האישי שלי הוא גבוה (יכול להתקבל לטופ 10) אבל, ע"מ להוריד את רמת הסיכון הולך לאוניברסיטה 20-30.
מה דעתכם?
(הטבלאות שיש אינן יכולות לתת תשובה, כיוון שאיכות האנשים שונה בין האונברסיטאות….)תודה מראש,
סקייTo: All
כמובן מאד קשה לענות על השאלה הזו אבל בין השאר זה תלוי מאד בתעשיה שאליה אתה רוצה להכנס. ישנם בתי ספר עם התמחויות בתחומים ספציפיים, שם טוב באותו תחום ובוגרים רבים שעוסקים באותו תחום.הדירוג אינו הגורם היחיד שחשוב. למשל, אם הבנתי נכון, ישנם בתי ספר שנחשבים STATE SCHOOLS ולפיכך שכר הלימוד בשנה השניה נמוך כי אתה כבר נחשב תושב של המדינה. תכניס את ההוצאה הזו לחישוב שלך ותגלה שגם אם תרוויח בתחילת הדרך קצת פחות, באחוזים אולי תרוויח יותר.
חוץ מזה, המבחן אינו כלכלי בלבד. האם חשוב לך שאת קורות החיים שלך יקשט מותג או לא? האם מיקום חשוב לך (ישנם בתי ספר מעולים שפשוט סובלים ממיקום לא אטרקטיבי).
זה גם תלוי בסוג הבן אדם שאתה. האם אתה חובב סיכון (מוכן לצאת מבית הספר עם חוב גדול בידיעה שזה מגדיל את הסיכוי להרוויח יותר) או שונא סיכון (יודע שהמלגה תכסה חלק גדול מהחוב שתצבור).
אני באמת חושב שכל אחד צריך לעשות את החישוב שלו ולבחור לאילו בתי ספר הוא מעוניין לגשת.
To: All
gileyal צודק במאה אחוז, ןבכלל, כמה שיותר מהר תעבור משלב הדירוגים וטבלאות השכר למחקר אמיתי של בתי הספר כך יהיה יותר טוב עבורך.
הדירוגים עוזרים לעשות SHORT LIST של 30 בתי ספר (או אפשר לקרוא לזה LONG LIST) ומשם להתחיל לעבוד. מה שחשוב עבור כל אדם הוא לנסות להפריד בין כל הרעש מסביב ושיקולים אמוציונלים לתכל'ס מה מתאים לו.
כדי לעשות את מה שכתוב לעיל קצת פחות אבסטרקטי, אני אתן דוגמא קצרה מעצמי:
מהר מאוד בחיפוש MBA הבנתי שלמרות ששמן של האוניברסיטאות (המצוינות, אני חייב להדגיש) בארה"ב הולך לפניהן, העובדה שתמיד קשה, או לפחות לא טריויאלי לקבל H1B מוסיפה גורם סיכון שאני בסופו של דבר לא הייתי מוכן לבלוע. יתרה מזה, אשתי לא יכולה לעבוד בארה"ב בזמן התואר וכן מהכרותי עם עצמי לא הייתי עומד בשנתיים בלי לעבוד. כל אלה הביאו אותי לחקור בתי ספר שפחות שגורים בפי האדם הפשוט. כלומר, במקום MIT, הרווארד, סטנפורד או קולומביה שכולנו מכירים מהיום שנכנסו שידורי כבלים בארצנו הקטנטונת, לבתי ספר פחות ידועים להדיוטות: INSEAD, IVEY, QUEENS, IMD וכו'
מה שמשותף לתוכניות לעיל היא העובדה שהן תוכניות של 12 חודשים, מה שלמוגבלים פיננסית או שונאי סיכון (כמוני בשני הסעיפים) יכול להיות מאוד אטרקטיבי.
שחוקרים יותר לעומק, כיוון שאני חובב שפות ומאמין שהיום בעידן הגלובלי ידע בשפה הוא יתרון משמעותי, אפשר לראות שINSEAD למשל משלב לימוד שפה נוספת ברמה זו או אחרת (epony, תרגיש חופשי לתקן אותי אם אני מעוות פה או שלא הבנתי נכון) וזה נותן לו בעיני יתרון משמעותי. יש גם שיקולי סיכון אחרים כגון: אם לא מסתדר למצוא עבודה בחו"ל, האם התואר ימנף אותך בארץ? במקרה של INSEAD, HBS וסטנפורד תקבל כנראה המון קרדיט בארץ ולכן אתה ממזער סיכונים.
עוד שיקול הוא צורת הלימוד למשל, הרווארד, IVEY ואם אני לא טועה דרדן, מלמדים בשיטת ה-CASE ולא בעזרת הרצאות נטו. בשבילי, שיש לי קוצים ב-@#$% זה היה שיקול מאוד חשוב שכן אני פשוט לא מסוגל לשבת בהרצאות (כך עבדתי במשרה מלאה בשנתיים האחרונות של התואר הראשון).
אני הייתי מתחיל (וכך התחלתי) בלחפור את האינטרנט ובמפגשי MBA כמו ה- MBA WORLD TOUR, ולשמוע מבוגרים, רצוי ישראלים. מהר מאוד מקבלים תמונה של מה מתאים ומה לא. אחרי שמצמצמים את הרשימה, רצוי להשקיע סכום כסף וליסוע לבקר בקמפוס כדי להתרשם ב-LIVE מבית הספר.
אני לדוגמא מצאתי איזה מיליון בוגרים ישראלים דרך LINKEDIN וחפרתי להם (אל תתבייש, זה פשוט יקר מדי בשביל טעויות) כך פסלתי בתי ספר. הרשימה הסופית של 3 עד 5 בתי ספר לרוב, די עונה לך על השאלה הסופית לאן ללכת, כי חלק אולי לא מקבלים אותך, חלק מקבלים עם מילגה, ובחלק הראיונות גורמים לך לרצותלא לרצות ללמוד בבית ספר מסוים.
מקווה שזה עוזר, לי לקח שנתיים וחצי לבחור בית ספר… קח את הזמן
יניב, סטודנט ב-IveyTo: gileyal
gileyal,
האוניברסיטאות הציבוריות שיש להן תוכנית MBA בטופ 20 הן UVA, UNC,UCLA, ברקלי ומישיגן. נראה לי שאתה טועה בנוגע לנושא ה"תושבות של המדינה" בשנה השנייה (ובעקבותיו השכ"ל המופחת-חצי למען האמת). עד כמה שאני מבין, אתה צריך להיות אזרח (או בעל ויזת הגירה) על מנת להיות זכאי לתושבות במדינה בארה"ב.
תומר
To: All
סליחה – אכן מי שאמר לי את זה התגלה כבעל אזרחות כפולה:)To: idanva
עידן,
קודם כל שאפו על גילוי הלב בנוגע לבחירתך להפסיק את הלימודים.
רציתי לשאול, אם זה לא חטטני מדי מצידי, האם כיום בהסתכלות לאחור אתה מזהה טעויות בדרך קבלת ההחלטה שלך ללכת ללימודי MBA בארה"ב. האם אתה יכול להצביע על שיקולים מוטעים או שיקולים שלא הערכת נכון את המשקל שלהם כשקיבלת את ההחלטה?
אני מקווה שתשובה מהנסיון שלך תעזור לכל אלה שבשלב של טרום קבלת ההחלטה להימנע מלהגיע לטעויות ולקבל את ההחלטה היותר נכונה.
תודה!
To: nikname
כבר כשנסעתי ראיתי שבגלל מצבי המשפחתי אני נמצא בגבול הכדאיות.
המשבר הכלכלי שהנמיך את סיכויי למצוא עבודה והוריד כמעט לאפס את סיכויי אשתי למצוא עבודה הפך את המהלך למאוד מסוכן – סיכון שלא הייתי מוכן לקחת בגלל ילדי. כשאני נסעתי לא היו כמעט בכלל אנשים במצבי בMBA שיכלו לתת לי את המספרים המדוייקים.
בנוסף, כמו כולנו, כשאתה מתחיל את התהליך אתה די נשאב אליו ונהייה קצת עיוור…
שוב, כמו שאמרתי, אני אישית, אם היה לי את הכסף בצד הייתי מהמר וממשיך עד הסוף. מכיוון שלא היה לי לא רציתי לחשק אותי ואת משפחתי בהלוואות אינסופיות (בתוספת למשכנתא בארץ) ולכן החלטתי לחזור
בהצלחה,
עידן.
To: skydiver
skydiver,
אני נוטה לצדד בגיל ויניב. השאלה שלך בהחלט במקום, אבל ההמלצה האישית שלי היא לחצות את הגשר הזה כשתגיע אליו. כרגע עושה רושם שעדיף להשיקע את הזמן והמרץ שלך בסינון בתי"ס לפי ההתאמה שלך אליהם ושלהם אליך (מה שנקרא "fit" בלשון העם).
ברגע שיש לך 5-7 מועמדים שאתה אוהב, אז אולי יש מקום לשלוף את ה-Excel, להכניס את הנתונים על שכ"ל, מלגות, הלוואות ותנאי השתכרות עתידיים, ורק אז לקבל החלטות קשות.
דרך אגב, יש לא מעט אנשים שמגישים ל-2-3 בתי"ס מהטופ של הטופ, 2-3 בתי"ס בתחתית העשיריה הראשונה ו-2-3 בתי"ס מהעשיריה השניה בשביל פיזור סיכונים ודחיית ההחלטה לגבי מותג מול ממון לקצת אחרי חגיגות הקבלה לתכנית כזאת או אחרת – לשיקולך…
בהצלחה!
נ.ב. יניב, INSEAD דורש ידיעה טובה מאוד של שתי שפות בעת הרישום (עברית ואנגלית לצורך העניין), וידיעה סבירה של שפה שלישית במועד סיום התואר. אני אישית השקעתי בלימודי שפה לפני תחילת התואר ועשיתי בחינת פטור בשבוע הראשון של הלימודים כדי להיפטר מהעז הזאת (בינינו, תכנית לימודים של 10 חודשים היא אינטנסיבית מספיק גם ככה…)
To: All
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000432286&fid=2973
הכתבה לעיל רללונטית לכל מי שרוצה ללמוד בארה"ב, או כבר לומד שם (MBA כמובן)To: idanva
תודה רבה!
כנראה שזה באמת מאוד אינדיבידואלי ותלוי בתנאים הספציפיים.
אז נצטרך להמשיך ולהתלבט…
To: All
An interesting article about diversity in MBA programs–I didn't know in which thread to put it:
To: tal111
שאלות לגבי מלגות ה- need שניתנות בעיקר על ידי האוניברסיטאות האמריקאיות : האם הבסיס שלהם למתן המלגות האלה הינו הנכסים והשכר של מגיש המועמדות בלבד, או שמא מסתכלים שם גם על הנכסים או המעמד של בני משפחתו של מגיש האפליקיישן? כמה אחורה בודקים בתי הספר ? האם ישנה התייחסות אך ורק לשנה האחרונה של המועמד או שמסתכלים יותר אחורה ? וגם – האם המועמד , כאשר הוא נחשב מועמד בינוני המתקבל לאוניברסיטה, למשל המועמד החמישים באיכותו מתוך תוכנית בה מתקבלים מאה, וזכאותו למלגה מבוססת need אינה מוטלת בספק – אכן ברוב המקרים מקבל מלגה?
תודה,
גל
To: gal523
אם אתה לא אזרח אמריקאי אז אתה לא זכאי למילגות צורך (need), רק למילגות יכולת (merit).
To: dvasht
אני מכיר כמה ישראלים שקיבלו מלגות מבוססות need – אתה בטוח שמה שאתה אומר נכון לכל האוניברסיטאות?
To: gal523
אתה בטוח שלא מדובר בישראלים עם אזרחות אמריקאית? או שמדובר במילגות חיצוניות לאוניברסיטה? אני דיי בטוח שסטודנט זר בארה"ב לא יכול לקבל מילגת צורך דרך האוניברסיטה. אולי יש פה אנשים שיודעים אחרת.To: All
אהלן גל,אני אנסה לענות לגבי בתי הספר שציינת כמעניינים אותך:
קולומביה:
המלגות הרלוונטיות לישראלים הן רק מבוססותmerit , תוכל למצוא רשימה מלאה כאן: http://www4.gsb.columbia.edu/mba/learnmore/tuition/outsideawards/internationalשיקגו:
המלגות הן מבוססות merit בלבד, תוכל למצוא רשימה כאן: http://www.chicagogsb.edu/fulltime/admissions/scholarships/הארוורד:
קיים fellowship מבוסס need, ואינו מוגבל לאזרחי ארה"ב:
http://www.hbs.edu/mba/admissions/hbsfellowship.htmlאינסיאד:
מציעים מלגות גם לאלה שאינם אזרחי האיחוד האירופי:
http://www.insead.edu/mba/schlmgmt/index.cfm?fuseaction=dsp_list_schlוורטון:
קיימים grants מבוססי need ואשר אינם מוגבלים לאזרחי ארה"ב:
http://www.wharton.upenn.edu/mba/admissions/finance/grants.cfm#listCחיפשתי גם בכל מיני אתרים חיצוניים וכנראה שתוכל למצוא מלגה חיצונית כזו או אחרת מבוססת need שנתרמה על ידי ארגון יהודי כזה או אחר.
מקווה שעזרתי ולא סתם הראתי לך נתונים שכבר מצאת.
בהצלחה,
אהוד
To: ehudger
One note
Most of the times (99%) we as Israelis will not fit the need based aspect – yes we make shitty money in here and many of us at that stage have very little if at all savings. But you are competing on the need based scholarships either with an Indian who moves to the states with his 3 kids or with an American that finished med school and still have $400K loans to return…
A
To: All
אנחנו קבוצת סטודנטים שעורכים מחקר על שימוש בעזרה מקצועית במהלך תהליך הקבלה ונכונות לצרוך שירותים אלו מסטונדטים באונבסיטאות.נודה לכם מאד אם תסכימו להקדיש דקה לענות על הסקר המצ"ב.
http://spreadsheets.google.com/viewform?formkey=cDBCWnNrOE5tMi1admg3Z0VpYV9EVXc6MA..
המון תודה ובהצלחה לכולם!!!
-
מאתתגובות
- יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.