Home › פורומים › הפורומים › Forum: תהליך הקבלה › ארכיון 2: ???Any Israeli Applicants
-
מאתתגובות
-
To: kassifo
תגיד, היידי זק מהסרטון פנוייה?
אתה לא מעוניין, תאמין לי
חוץ מזה, כל הכוסיות הולכות ל-HBS (הנה נושא לפורום חדש)
To: kassifo
פתרת לי את כל ההתלבטויות שהיו לי לאן לפנות
To: All
אני מעוניין להגיש אפליקיישן לאינסיאד.האם מישהו מאינסיאד מוכן שאצור איתו קשר?To: JoeCool
Hi,
Did you receive any feedback on your request regarding consultants for applications? I'd be happy to hear what you learned.
Thanks,
Zev
To: Wolfy
Contact me offline and we can discuss.
aaron.zucker @ comverse.com
To: All
מתוך גלובס 21/02/2003
עופר לויהיתרון הגדול של בעלי תואר MBA מבתי הספר המובילים בעולם הוא רשימה ארוכה של חברים חדשים, שישתבצו בתוך שנים ספורות בעמדות מפתח כלכליות. חבר במקום הנכון עשוי לסייע יותר מכל קורס אקדמי, יוקרתי ככל שיהיה
עודד רוז סיים את לימודיו בבית-הספר למנהל עסקים Whעמוס גורן סיים לימודי מנהל עסקים בהרווארד ביזנס סקול (HBS) ב-1990. כיום הוא משמש אחראי על ההשקעות בתחומי הרפואה והביוטכנולוגיה בקרן אייפקס ישראל, והוא אחד משני השותפים בקרן העולמית, שמובילים את ההשקעות בתחומים אלה. "שניים מתוך שלושת המייסדים של אייפקס העולמית הגו את רעיון הקמת הקרן עוד כשלמדו ב-HBS", משחזר גורן את הקשר שנוצר בינו לבין הקרן. "אליי הגיעו מנהלי אייפקס דרך ה'נטוורק' של הרווארד, ובאמצעות בוגר שהכיר גם אותי ושידך בינינו".
אילן כהן סיים ב-1990 את לימודיו ב-INSEAD, המכון האירופי למנהל עסקים הממוקם בעיירה פונטנבלו הסמוכה לפריז. הוא הקים, יחד עם שותפיו, את חברת P.O.C לייעוץ אסטרטגי ואת מיזם האינטרנט "הדקה ה-90", והוא מעיד על המחויבות שהוא חש כלפי בוגרי המוסד שבו למד: "אני נפגש לא מעט עם תלמידים, ומנסה לראות איך ניתן לסייע להם. אם, לדוגמה, אני יודע שאחד מלקוחותיי מחפש מנהל, אני לפעמים משדך. לעתים פונים אליי בוגרי בית-הספר במטרה ליצור קשרים עסקיים, ואני משתדל לסייע".
אלה רק שלוש דוגמאות מני רבות לדרך שבה פועלות ה-Networks, הרשתות החברתיות של בוגרי בתי-הספר היוקרתיים למנהל עסקים. הבוגרים הטריים יוצאים לדרכם העצמאית לא רק עם תעודת MBA מכובדת, אלא גם ואולי בעיקר עם רשימה ארוכה של חברים חדשים, שרבים מהם ישתבצו בתוך שנים ספורות בעמדות-מפתח כלכליות על-פני כל הגלובוס.
הקשרים החברתיים שהתחילו לטוות על ספסלי הלימוד בבית-הספר, ואשר ימשיכו להתפתח וללוות אותם לאורך חייהם העסקיים, הם היתרון הגדול שרכשו. רולודקס עמוס כרטיסי-ביקור של חברים טובים בעמדות השפעה, יודע כל מנהל מתחיל, עשוי לסייע בהשגת מימון מהיר וזול יותר מכל קורס אקדמי בניהול כספים, יוקרתי ככל שיהיה.
חבר מביא חבר
"רשת הבוגרים, ה-Network, באה לידי ביטוי במספר רמות", אומר איתי הלוי, שסיים את אינסאד ב-1989 ועובד כיום כסמנכ"ל בכיר לשיווק ופיתוח עסקי בסאיטקס ויז'ן, חברה-בת של סאיטקס. "הרמה הראשונה מתבטאת בחיפוש עבודה סטודנטים שמסיימים את לימודיהם פונים בשלב הראשון אל בוגרים מאותו מוסד, ויוצרים בכך קשר אישי ראשוני, שעדיף בהרבה מפנייה ישירה אל מחלקת כוח-האדם".
הרמה השנייה, אומר הלוי, שבמהלך השנים גייס בעצמו כמה וכמה בוגרים טריים של אינסאד לעבוד אצלו בתור ג'וב ראשון או שני, מתבטאת ביצירת קשרים עסקיים בארץ ובחו"ל. "אם אני רוצה לבדוק מוצר או לחפש קשרי שיתוף-פעולה, אני פותח את ספר הבוגרים של אינסאד, ופונה לבוגרים שיכולים לעזור לי בתחום שבו אני מתעניין. עצם הפנייה כבוגר אינסאד לבוגר אחר היא כמו 'מילת קוד' שפותחת את הדלת. מדובר בכרטיס-ביקור מאוד חשוב, שהוא דו-כיווני. כי כשמישהו מחפש דבר מסוים בתחום הדפוס הדיגיטלי, הוא יודע להרים אליי טלפון".
סאיטקס היא אכן דוגמה מצוינת לדרך שבה פועלות רשתות הבוגרים. במרוצת השנים עברו בחברה, שפעם נהגו לכנות אותה "ספינת-הדגל של תעשיית ההיי-טק הישראלית", כ-14 בוגרי אינסאד, הנחשב כיום לבית-הספר הטוב בעולם למנהל עסקים מחוץ לארצות-הברית. שניים מאותם בוגרים אף הפכו במרוצת השנים לנשיאי החברה.
"בתור בוגר אינסאד, יש לי התחייבות מוסרית להיפגש עם בוגרים אחרי שסיימו שם את הלימודים ולראות האם אני יכול לעזור להם", אומר יואב שלוש, נשיא סאיטקס לשעבר, שסיים כבר ב-1979 את לימודיו בבית-הספר. "במרוצת השנים עברו בסאיטקס הרבה מבוגרי בית-הספר. בתקופה שבה החברה צמחה, ורוב כוח-האדם היה הנדסי, קלטנו אנשים שסיימו מנהל עסקים, כדי להוסיף יכולת שיווקית ליכולות הטכניות של סאיטקס", אומר שלוש, המשמש כיום כיו"ר קבוצת פאנטין, העוסקת בפיתוח עסקי של חברות טכנולוגיה באירופה ובהשקעות הון סיכון.
שלוש עצמו הגיע אל תפקידו הראשון כסמנכ"ל כספים בסאיטקס אירופה מיד עם סיום הלימודים בעזרתו של מי שלימים הפך לנשיא החברה, אריה רוזנפלד אשר למד גם הוא באותו מוסד וניהל אז את סאיטקס אירופה. "אחת הדרכים היעילות להיכנס לתחום שאינו מוכר זה להיפגש עם אנשי אינסאד וליצור בעזרתם את בסיס ההיכרויות הראשון, להבין איך דברים נעשים בתחום", אומר שלוש.
גם חיים שני, נשיא נייס ומנכ"לה, ובוגר מחזור 1987 באינסאד, התקבל בזמנו לעבודה בסאיטקס בסיוע אריה רוזנפלד. את המחויבות הזו כלפי בוגרי בית-הספר הוא הפנים ויישם כשעבר לנייס. "במהלך שנותיי בנייס קיבלתי שלושה-ארבעה מבוגרי בית-הספר לעבודה", הוא מספר. "כאשר פונה אליי בוגר אינסאד, זה בהחלט תופס את תשומת-הלב ונותן לו אפשרות להגיע לראיון ראשוני במחלקה הרלבנטית, אם כי בהחלט לא מדובר בכרטיס-כניסה אוטומטי. היו לי כמה הצלחות 'בינגו' בעולם העסקים בזכות הקשרים שנוצרו בלימודים. ההיענות לקשר מצד בוגרים אחרים היא מיידית, ויצא לי גם לסגור דברים תכל'ס שנוצרו דרך הנטוורק".
קבוצת חברים נוספת שהחלה את דרכה באינסאד, נדדה לסאיטקס ומנהלת כיום את חברת המדפסות נור-מקרופרינטרס כוללת את מנכ"ל החברה, ארז שחר, סמנכ"ל הכספים הלל קרמר וסמנכ"ל הפיתוח העסקי אלון אבנון, שסיימו יחד את לימודיהם ב-1993. "הלימודים הובילו לקשרי-עבודה של שנים רבות", אומר שחר. "מדי פעם אנו מחפשים בוגרים חדשים מאינסאד, ויודעים שלמוסד עצמו מגיעים אנשים שיעשו עבודה טובה אחרי שייצאו משם".
אבנון: "הדבר המשמעותי שמלווה אותך לאורך זמן במהלך הקריירה זה הקשרים. אומנם אף אחד לא חותם איתך על עסקה מפני שאתה בוגר, אך באמצעות הנטוורק אתה יכול לקצר הרבה תהליכים, ולהגיע בקלות לאנשים שאילולא ההשתייכות לבית-הספר היה לוקח לך יותר זמן להגיע אליהם".
"סקאלה אחרת של הזדמנויות"
צעירים שסימנו לעצמם מסלול קריירה שקצהו בבית- השקעות גדול, בחברת היי-טק משגשגת או בקרן הון סיכון עשירה מבינים היטב ששנתיים של לימודים לתואר מוסמך במנהל עסקים בבית-הספר הנכון הן מקפצה כמעט הכרחית.
לכן לא צריכה היתה להפתיע ההיענות העצומה שלה זכה יום העיון מטעם בית-הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד, אשר התקיים לפני מספר שבועות במרכז הבינתחומי בהרצליה. המארגנים אומנם נערכו מראש והכינו אולם רחב-ידיים, אולם בסופו של דבר, בשל מגבלות מקום, הם נאלצו לשלוח ערב האירוע לכ-250 מהנרשמים הודעות בדואר האלקטרוני, ובהן דחו את פנייתם להשתתף ביום העיון.
בעבור רבים ממאות הצעירים שצבאו על הפתחים באותו יום, זה היה הצעד הראשון בדרך הארוכה והקשה להשגת תואר MBA מאחד המוסדות האקדמיים הנחשבים בעולם. הרווארד כמובן אינו בית-הספר היחיד. זה יכול להיות כל בית-ספר למנהל עסקים מצמרת הרשימה העולמית, שכוללת לפחות כשמדובר בישראלים בעיקר את וורטון, בית-הספר קלוג (Kellogg) של אוניברסיטת נורת'ווסטון בשיקגו, בית-הספר של אוניברסיטת קולומביה, אינסאד הצרפתי או הלונדון ביזנס סקול (LBS) הבריטי.
תקופת הלימודים מזכה את הבוגרים בכרטיס-הכניסה לרשת, שתאפשר להם בעתיד ביתר קלות להתחבר זה עם זה, למצוא הזדמנויות עסקיות, לקבל הצעות עבודה אטרקטיביות ולקדם את עסקיהם. או, כפי שמנסח זאת גורן: "יש לי הרבה מכרים מתקופת הלימודים, בהם מנכ"לים של חברות, אנליסטים בוול-סטריט, שותפים בקרנות, ועוד רשימה ארוכה של אנשים בתפקידים בכירים שאני תמיד יכול להרים אליהם טלפון.
"לי עצמי יצא לא פעם לאתר בוגרים באמצעות אתר האינטרנט של הרווארד, ולפנות אליהם כדי לשאול שאלות בנושא ספציפי. מדובר במאגר מידע מדהים, שלכל בוגר ישנה הרשאה להשתמש בו, בכפוף להסכם ג'נטלמני בין הבוגרים, שלא מנצלים זאת למטרות לא סבירות, כמו העברת מידע לציידי ראשים".
גם עודד רוז, שעבד במשך מספר שנים גם כבנקאי השקעות וכיועץ אסטרטגי בחו"ל, מסכים שהחשיפה לעולם העסקים הבינלאומי וההיכרויות הרבות היו התמורה הנוספת המשמעותית שקיבל במהלך הלימודים: "אתה פוגש תלמידים רבים מכל העולם, שיש להם ניסיון ורקע עשירים. הלימודים עצמם פותחים בפניך הרבה הזדמנויות סקלה אחרת של הזדמנויות מאלה שנפתחות בפניך כאשר אתה מסיים לימודים בארץ".
"חיבוק דב"
קשרים חברתיים יש לשמר ולטפח כל הזמן, ובוגרי בתי-הספר למנהל עסקים, המודעים לחשיבות הקשר ביניהם, מפעילים לצורך כך רשתות תקשורת משומנות. זה כולל רשימות של הבוגרים, אשר מתעדכנות באופן שוטף בכל הנוגע לתפקיד של כל בוגר והדרך שבה ניתן ליצור עמו קשר, זה כולל מועדוני חברים המתכנסים אחת לכמה חודשים לרענון היכרויות ישנות וליצירת חדשות, וזה כולל כמובן גם תכתובת ענפה בדואר אלקטרוני, עלוני מידע ושמירה על צינורות פתוחים להעברת אינפורמציה בין הבוגרים ובית-הספר עצמו.
פעילות הנטוורקס הבולטת בארץ היא של 140 הבוגרים של וורטון והרווארד הקשורים עדיין לישראל, 280 בוגרי אינסאד וכ-100 הבוגרים של קולומביה ביזנס סקול.
"אתה מרגיש שאתה שייך למשהו גדול", אומר יצחק דבש, שלמד לתואר ראשון בוורטון, את ה-MBA קיבל ב-1993 מהרווארד, והוא משמש כיום כנשיא מועדון בוגרי וורטון והרווארד (שפועל כמועדון מאוחד). "ספר הבוגרים של הרווארד מתעדכן אחת למספר חודשים, והבוגרים משתפים פעולה ומעדכנים אותו בכל שינוי מהותי בקריירה שלהם", אומר דבש, שניהל בעבר את קרן רנסאנס בעבור משפחת ברונפמן, והקים את הקרן הבינלאומית IIF שהשקיעה בשחל, מורקום וביטוח ישיר. את הקשר עם שחל, אגב, שהונפקה בשנת 2000 בשווייץ, יצר דבש דרך זיו קרתי, בנו של יו"ר החברה אז, שהיה חבר מהרווארד.
גם מועדון בוגרי אינסאד בארץ פועל כמנגנון משומן, על אף שחבריו עובדים בהתנדבות. יש לו הנהלה וועדת ביקורת, והוא פועל כדי לעזור לבוגרים ישראלים למצוא עבודה שתתאים להם. המועדון גובה מדי שנה דמי-חבר סמליים, ומארגן אחת לכמה חודשים כנסים שבהם מרצים מנהלים בכירים, אנשי אקדמיה וכלכלנים.
בינואר השנה, למשל, חגגו בוגריו הישראלים של אינסאד 40 שנה להקמת עמותת הבוגרים שלהם. האירוע נערך במלון הילטון תל-אביב, הכלכלן מיכה אסטרחן הוזמן להרצות, והבוגרים התחככו זה בזה על כוסיות יין וחליפות תפורות היטב.
דורון נחמיאס, העומד כיום בראש מועדון הבוגרים בארץ, מספר כי מאז 1996 נרשמה עלייה במספר הסטודנטים הישראלים באינסאד. "בשש השנים האחרונות עברו במוסד 130 ישראלים, כתוצאה מפעילות אינטנסיבית של המועדון שלנו בארץ", אומר נחמיאס. "אנחנו נותנים לבוגרים הישראלים חיבוק דוב. בכל שנה אנחנו מארגנים משלחות של חברות ישראליות כמו קומברס, אלאדין, אמדוקס וסאיטקס, כדי שיבואו לגייס עובדים מבין הבוגרים החדשים".
נחמיאס, בעליה של חברת פריים טיים מרקטינג, שעוסקת בהבראת חברות בקשיים והשבחתן, בעיקר בתחומי מוצרי הצריכה והקוסמטיקה, מודה שהקשרים הם הדבר החשוב ביותר ומתגאה בכך ש"לבוגרים שלנו יש הקשרים הטובים ביותר. אין לנו גבולות פוליטיים, וישראלי שסיים את מסלול הלימודים יכול להגיע ולעשות ביזנס בכל מקום בעולם, כולל מדינות ערביות".
"הרעיון ההתחלתי של המועדון הישראלי של בוגרי הרווארד היה ליצור מנגנון של העברת פרטים בין הבוגרים", אומר דבש. "הקמנו באינטרנט אתר של הבוגרים, ובסופו של דבר יצרנו קהילה שמסייעת לחבריה להתקשר זה עם זה ולהעביר אינפורמציה".
המועדון מפרסם ספר בוגרים, שמכיל בתוכו את פרטיהם של כל הבוגרים הישראלים ובוגרים שיש להם עניין בישראל, והוא מספק מספר חתכים, שבאמצעותם ניתן לאתר היכן עובד כל בוגר, מתי סיים את לימודיו וכדומה. במשך הזמן הפכו מפגשי הבוגרים לסדירים, וכיום נערך אחת לרבעון כנס שבמסגרתו מגיעה אישיות כלכלית או פוליטית לנאום בפני הבוגרים. אחת לשנה נערך מפגש גדול ומושקע יותר.
לפני כשנתיים אירחו בוגרי בית-הספר וורטון בישראל כינוס בינלאומי של בוגרים מ-130 מדינות, שנושאו היה "גלובליזציה וטכנולוגיה עסקית בעידן שאחרי הדוט-קום". על אף שבדיוק בתקופה שבה נערך הכנס הזהיר משרד החוץ האמריקני את אזרחיו מפני ביקורים בישראל, הגיעו אל הכנס במלון הילטון בתל-אביב 250 בוגרים מכל העולם.
"החלטנו לשדר מסר חיובי, ולהראות שבישראל עושים דברים למרות הקשיים", אומר גדעון טולקובסקי, יו"ר מועדון בוגרי וורטון בישראל. "באמצעות הכנס הצלחנו לשים את המועדון שלנו על המפה, ובוורטון הבינו שיש בארץ ישות שיכולה לעזור לשווק את בית-הספר בישראל", אומר טולקובסקי, שותף בקרן ההון סיכון אטנה, אשר היה גם בין מייסדי קרן וריטאס. לדבריו, חלק גדול מפעילות הבוגרים הישראלים הוא סיוע וכיוון בוגרים טריים בשוק העבודה המקומי, וכן סיוע למועמדים ללימודים. "אנחנו משתדלים לתת 'חכות', כדי לעזור לבוגרים ולכוון אותם".
אורן בארי, בנקאי השקעות במורגן סטנלי שסיים את המסלול בוורטון לפני כשנתיים, הקים כבר במהלך הלימודים, יחד עם עוד מספר חברים, מועדון של סטודנטים ישראלים שמטרתו היתה לקרב בין הסטודנטים לעולם העסקים הישראלי. "כבר בתור סטודנטים, אומר בארי, התחלנו לפרסם עיתון שנתי בן כ-35 עמודים, שהנושאים המרכזיים בו היו איך לעשות עסקים בישראל ובוגרי וורטון בארץ. ניסינו גם להביא לארץ סטודנטים, כדי שיתרשמו מהאווירה כאן ויכירו את האקלים העסקי בארץ, כשבמקביל ניסינו להביא אנשי עסקים ישראלים לוורטון".
האינטרס של בית הספר
שמירת הקשר בין הבוגרים היא אינטרס מובהק גם של בתי-הספר עצמם. בסופו של דבר, עמדות-המפתח והתפקידים שאליהם מגיעים התלמידים לאחר סיום לימודיהם מהווים קריטריון-מפתח בדירוגו של בית-הספר, בתחרות המתמדת מול בתי-הספר האחרים. הדירוג הזה מכריע בכל הקשור ליכולת למשוך תלמידים ומרצים, אשר ממנה נגזרת כמעט באופן ישיר היכולת לגייס כספים.
לכן כל בית-ספר למנהל עסקים שמכבד את עצמו משקיע מאמצים רבים כדי להישאר בקשר עם הסטודנטים שנים רבות אחרי שסיימו את לימודיהם, ומוציא לא מעט כסף כדי לטפח את הקשרים בין הבוגרים. כך למשל, בכל בית-ספר ישנה מחלקה שתפקידה ארגון פגישות מחזור, עדכון ספרי הבוגרים מדי מספר חודשים, משלוח הצעות-עבודה, תמיכה באתר האינטרנט של הבוגרים ועוד.
בירת הנטוורק היא כמובן ארצות-הברית, שם נמצאים מרבית בתי-הספר המובילים למנהל עסקים, ושם גם נמצאות מרבית הזדמנויות העבודה האטרקטיביות. "%80 מהעובדים בוול-סטריט, בחברות ייעוץ ובבנקי השקעות מגיעים מכ-15 בתי-ספר מובילים למנהל עסקים", אומר ג'רי מנדל, מנכ"ל מריל-לינץ' בישראל, שסיים ב-1992 את לימודיו בקולומביה ביזנס סקול. "נכון שגם מי שלא למד במקום מוביל יכול להשתלב בחברות האלה, אך יהיה לו קשה יותר להשתלב בתהליך הגיוס המובנה.
"ישנן חברות שבוחרות לעצמן קבוצה של אוניברסיטאות שמתוכן הן רוצות לגייס בוגרים, והן משקיעות הרבה מאוד מאמצים כדי להביא אליהן משם את המתאימים ביותר. כבר במהלך הלימודים מגיעים אנשי גיוס מהחברות הללו לבית-הספר ומנסים לגייס סטודנטים שנמצאים לקראת סיום הלימודים".
"הקשרים אינם עניין שבית-הספר מנסה להסתיר", אומר אלון אבנון מנור-מקרופרינטרס, "מדובר בעניין שבית-הספר דווקא תומך בו ומנסה לקדם אותו".
פרופ' אמיר זיו, שהצטרף אשתקד למרכז הבינתחומי בהרצליה אחרי תשע שנים שבהן לימד בקולומביה ביזנס סקול, מספר כי לישראל מגיע מספר פעמים בשנה מיר פלדברג, הדיקן היהודי של בית-הספר, כדי להשתתף באירועים שונים ולאסוף תרומות מהבוגרים שחיים בארץ. "הנטוורקינג בארץ מתחיל כבר מרגע הגשת הבקשה על-ידי המועמד, שמיד מקבל עזרה מבוגר של בית-הספר".
זיו מעריך כי מדי שנה מסיימים 15 עד 20 ישראלים לימודי MBA בקולומביה, וכיום יש בארץ כבר כמה מאות מהם. "בוא נניח שישראלי בוגר קולומביה רוצה לעבור לצרפת", הוא אומר, "דבר ראשון הוא ינסה לפנות לבוגרים בצרפת ולראות איך הם יכולים לעזור לו. כל מה שהוא צריך זה מישהו שיתן לו צ'אנס ויפתח את הדלת. וכמובן, ישנם שירותי ההשמה של האוניברסיטה, שמנסים לעזור לבוגרים בשלבים המאוחרים יותר".
פרופ' עודד שריג, דיקן בית-הספר במרכז הבינתחומי בהרצליה, אשר שימש במשך שנים כמרצה-אורח בוורטון, אומר שהנטוורק האמריקני בא לידי ביטוי גם בחשיפה מוגברת של הסטודנטים במהלך הלימודים למנהלים בכירים בארצות-הברית, אשר מגיעים להרצות באוניברסיטאות. "מספר פעמים בשבוע מגיעים בכירים לדבר על החברה שלהם, ופעם בכמה שבועות אף מגיע מנכ"ל או נשיא של חברת-ענק. בנוסף על ההרצאות 'מתערבבים' הבכירים עם הסטודנטים, מחליפים כרטיסי ביקור ויוצרים קשרים אישיים. התוצאה היא שהבוגר שמסיים את הלימודים לא שולח באופן אלמוני את הרזומה שלו כאשר הוא מבקש להשתלב במקום-עבודה מסוים, אלא פונה אל בוגר אחר של המוסד שעבר אותו מסלול, ומקבל יחס אישי יותר.
"אנחנו בעצמנו (בבינתחומי) בונים רשת באופן אינטנסיבי. חלק מהתפקיד של בית-הספר זה ליצור הזדמנויות ולפתוח דלת. רק לפני שבוע יצרתי קשרים לתלמידי MBA במקינזי, בפרייס-ווטרהאוס-קופרס ובארנסט אנד יאנג. המטרה שלנו היא לפתוח את הדלת לעתיד, וזה נכון במיוחד בימים קשים של מיתון".
השיתוף בין שוקן ונמרודי
ואכן, המיתון העולמי המתמשך והדשדוש בכלכלה האמריקנית שינו קצת בשנתיים האחרונות את פני הדברים. יותר ויותר בעלי תואר MBA מאוניברסיטאות יוקרתיות מתקשים להשתלב במעגל העבודה ולהגיע לעמדות-מפתח ניהוליות. חברות אמריקניות, העמוסות בבוגרי MBA, צמצמו בשנים האחרונות את היקף החיזורים אחר בוגרי האוניברסיטאות, כמו-גם את השכר המשולם להם.
אלא שכל זה לא פגע כלל בקצב הביקוש ללימודים, להיפך. בבתי-הספר המובילים מדברים על זינוק של 50% עד 100% במספר בקשות הקבלה ללימודים ביקוש שגרר החמרה משמעותית בקריטריונים לקבלה.
בממוצע, רק אחד מכל עשרה מועמדים ללימודים בעשרת בתי-הספר למנהל עסקים המדורגים בראש הרשימה הבינלאומית מתקבל ללימודים. כדי לעשות זאת, על המועמד להציג "חבילת קבלה" מרשימה, המבוססת על ציוני התואר הראשון, כארבעה חיבורים המשקפים את אופיו של המועמד ואת הסיבה לכך שכדאי לבית-הספר לבחור בו, ציון גבוה בבחינת GMAT, קורות-חיים, ראיון אישי, המלצות מכשלושה מעסיקים, וכן בחינה נוספת, באנגלית, למועמדים שאינם דוברי אנגלית מבית.
"הגידול בביקוש העלה את סף התחרותיות והקטין את הסיכוי להשתלב בבתי-ספר נחשבים", אומר בוגר אחד מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארצות-הברית. "מי שמעוניין להגיש מועמדות צריך להציג ציון GMAT גבוה וניסיון תעסוקתי מרשים. ועדיין, גם לאלה שסיימו במקומות הטובים ביותר קשה היום למצוא תעסוקה. הרבה פעמים הם מוצאים את עצמם בסיום התואר עם תעודה מאוד יפה על הקיר, וללא עבודה".
גם בבתי-הספר עצמם מודים כי השנה החולפת לא היתה שנה כל-כך טובה למסיימים, וכי לא מעט בוגרים התקשו להשתלב בשוק העבודה דבר שדרוש להם ולו כדי להחזיר את ההשקעה הכספית הגדולה שנדרשה מהם בתקופת הלימודים, שנאמדת בארצות-הברית בלמעלה מ-100 אלף דולר, בעבור מחיה ושכר-לימוד.
הירידה בביקוש התעסוקתי החלה לבוא לידי ביטוי גם בשינוי הענפים שבהם משתלבים הבוגרים. באופן מסורתי, הם פנו בעשור האחרון לתחומי ההיי-טק, בנקאות ההשקעות, הייעוץ האסטרטגי וההון סיכון. אך בשנתיים האחרונות חל שינוי, וקרנן של התעשיות המסורתיות החלה לעלות מחדש.
זה גם הזמן שבו זוכים הלימודים עצמם הידע האקדמי והכלים המעשיים שנרכשו לעדנה מחודשת ולמידת החשיבות הראויה להם. "בשנים הראשונות, מרבית הבוגרים מדגישים את המקום שבו סיימו את הלימודים כדי להגיע למשרות שונות", אומר יובל כהן, שהיה בעבר שותף-מנהל בקרן JVP, וכיום הוא מקים קרן השקעות (BuyOut) טכנולוגית. "ואומנם, בארצות-הברית, כשאתה אומר שבאת מהרווארד ביזנס סקול, זה פותח דלתות.
"אך בסופו של דבר, אתה לומד שמדובר במשהו מאוד מלאכותי, ושאתה נבחן על בסיס הכישורים האמיתיים שלך. אני למדתי במהלך השנים שאני צריך להציג עוד קבלות, מעבר לשמו של בית-הספר. התואר אומנם יכול לפתוח הרבה הזדמנויות, והנטוורק זה דבר חשוב שאין לזלזל בו, אבל לדעתי זו אינה אסטרטגיית הפעולה הנכונה. מי שהולך ללימודים צריך דווקא להסתכל על החוויה הלימודית, לא על הנטוורק".
יכול להיות. אבל הנה אנקדוטה קטנה, שיכולה להעיד על תחושת השליחות והמחויבות של בוגרי בתי-הספר, גם שנים ארוכות אחרי שסיימו את לימודיהם: הצעירים, שגדשו עד אפס מקום את האולם שבו נערך יום העיון של הרווארד קראו על קיומו של האירוע במודעות בעיתונות היומית. אלה, מתברר, סופקו בחינם על-ידי שניים מהבוגרים הוותיקים של HBS עמוס שוקן, מו"ל "הארץ" (מחזור 1970), ועופר נמרודי, מו"ל "מעריב" (מחזור 1989). גם בשביל זה יש חברים.
To: All
Hi,I would like to apply to Cornell.Any Cornell people here?YanivTo: kassifo
אורן, אכזבת אותי!
כל הכוסיות הולכות ל-HBS?
מה עם שרה ואליזבת מהשנה שלך?
מה עם פליצ'יטה השועלה האיטלקיה מהמחזור שלי?
ומה עם מלכת היופי הסקנדיבנית שהולכת להתחיל ללמוד אצלנו שנה הבאה?
חוץ מזה לי נראה שמי שהולך לאמביאיי בשביל כוסיות צריך ללכת לאזור ניו-יורק…
To: All
better MIT Sloan movies:
http://www.youtube.com/watch?v=Hhy8K5JrjnY
http://www.youtube.com/watch?v=Tm1sMqnW2is
http://www.youtube.com/watch?v=Ga1TItCXpoA
And a video of the first (this year we had the second) Israeli trek initiated and mastered by kassifo (WARNING: NOT FUNNY):
To: m_shahar
אתה בעצם אומר ש – כל הטובים לHBS וכל הטובות (כולל מMIT) לאלו מHBS ????
To: nate77
it is quite an OLD article from 3 years ago – and I tend to agree with many things – at the end of the day – IT IS ALL UP TO YOU GUYS to get whatever you want and no matter how strong of a network a school have would help
:-)
A
To: m_shahar
Let me give you my version of the Kussiot thing:
1) there are 70% guys and 30% women – let's assume a regular program of ~500 people- this means – 150 women- for them I would assume a SHIFTED normal distribution- by this I mean- let's face it if you are a woman and going to business school at the age of 30 (no offense for anyone here) you are probably not the sexiest girl alive or look further in the answer for clarification. For ease of use and lack of the standard diviation charts on me – let's assume an insane figure of 10% kussiot- 15 – of which (that's to tie up the previous part) ~ 40% are married – and 20% more are engaged (a very amorphic term by US standard that to be honest doesn't take a woman out from the grand sexual game – at least in Chicago) so guys you are left with 6-9 kusiot for a good sized school.
2) I know we are Israelis and quite cocky (and for a good reason :-) but some of these kussiot are from exotic places and Israel isn't as cool as Brazil, Italy or even a good Waspi American friend with a porsche – and all of that assumes that you are one of the better looking guys in school
3) You guys are coming as FIRST YEARS- which means that ALL of the second years are waiting for the newcomers and have a year above you – true there are some good ripe apples to pick from the 2nd year class that had enough with their classmates and are looking for fresh meat (from past experience)
4) And lastly – to go back to reason 1 – you are batteling ~350 other guys for the same women
Solution- go for the Jewish girls or any random JAP around – this is our true competitive advatage – make use of it
my 2 cents
A
To: Assaf Wand
האמת, כל הדיון לא כל כך מעניין אותי, אשתי אוכלת בלי מלח לא רק את כל הבנות באמביאיי אלא גם את כל הבנות באוניברסיטה בכלל.
למרות זאת חשוב לי להוסיף שצריך לקחת בחשבון לא רק את ה-Brand name אלא גם את הערך שמקושר אליו. האם אתם רוצים בחורות שטחיות שכל מה שאכפת להן זה כסף וגודל הארנק, או בחורות שמתעניינות בדברים עמוקים יותר כמו טכנולוגיה (לדוגמא: התקני קלט-פלט וממשק אדם-מכונה, אם אתם מבינים למה אני מתכוון)…
ובל נשכח את הצד השני של המטבע; לדעתי הגברים באמאייטי סלואן הרבה יותר חתיכים מאלו שבהייצ'ביאס ! למשל, ממדגם קטן שערכתי בקרב הישראלים מהשנתון שלי עולה כי באמייטי אחוז המתקרחים נמוך הרבה יותר! (ויסלחו לי חברי הטובים אך המתקרחים מהרווארד ;) )
To: Assaf Wand
Assaf,
What a brilliant analysis. You did it like a true McKinsey-ite, and I bet you used MECE for this purpose.
Here's an offer – use the Kussiyot case as a guesstimate for new Interviewees.
To: Assaf Wand, JoeCool, nate77
Sorry to get back to an old discussion but I have something that bothers me. I think you haven't addressed the possibility that even someone who returns immediately to
I am assuming that a
If that's true, even if one looses 2 years in which his colleagues who stayed in the market progress, he will return to the market and be much better than he was and "run faster" than he would have if he hadn't done such an MBA.
Suppose he is better than his colleagues from the beginning, it won't take him too long to compensate for these 2 years.
What do you think?
Having said that, we should keep in mind the luck factor… what reminds me a joke:
Assistant: "We've received more than 100 CVs!."
Boss: "Ok, bring me only the first 10."
Assistant : "But what with the others? There might be very good people in the pack".
Boss: "That's true but I don't want to hire unlucky people."
Thanks,
ShimonTo: shimonh
Hi All,
Can someone answer this,
Is the education earned dring the 2 years at an American (international) brand name institute, "better" than the one earned during a TAU MBA?
If so, can this education make the difference in order to produce a competent, well performing employee out of an otherwise (local MBA educated) disfunctional one?
I am talking about education only, not connections/shmoozing/networking not the brand decorating your graduation diploma nor the door-opening interview-inviting aspect.
thanks!
To: porata
As far as I have heard – the education earned is exactlly the same. You can talk to people who graduated and hear it from them….To: Itair
I don't think this is true. The learning experience and his effects is not consist of only math/economic skills.
Here are some points I can think of:
1. You have internship which is an experience uncompared to anything in Israel.
2. English and communication skills (for those who need it).
3. You learn from the best professors who might not neccessarily be the best teachers (same goes for the Israelis…) but they are in the front of the acedemic research (see Chicago's novells…) and industry relations.
4. Many programs offer very enriching projects (e.g. Michigan's MAP, etc.).
5. I beleive that learning together (in class and in small project groups) with people who come from all over the world and from different industries is much more enriching than learning with the classic Israeli MBA class profile .
6. The cultural experience has also its effects.
Bottom line, it's not only about learning specific skills which you can learn here, for me it's much more.
Of course it all relates to the career you are after. If you don't need any of the things mentioned above in your career, you can do the MBA here.
Thanks,
Shimon
To: shimonh
I guess you did not read carefully porata question…
Itai.
To: Itair
Why?
He said: "I am talking about education only, not connections/shmoozing/networking not the brand decorating your graduation diploma nor the door-opening interview-inviting aspect.".
For me education includes english, communication skills, culture, better educators, class mates, internship (i think I can learn from it).
I haven't written anything on brand, networking, etc.
Regards,
Shimon
To: shimonh, porata
I think he meant the buttom line of what you learned – the "total knowledge" that you have after such degree compared with someone who studied at TAU (for ex)
As far as I know, an Ivy league program wil not make you know better finance or economy (no mater who taught you them)
This was how I understood it and I may be wrong….
(I realy don't think that communication skills, culture, better educators, class mates, internship have anything to do with what he meant…)
porata?
To: Itair
while we are waiting to see how porata defines eductation I would also like to point to other classes such as strategy, decisions taking, marketing, negotiation, etc. (especially those based on discussions).
I beleive that I can learn such important things much better in a good, US school.
Regards,
Shimon
To: Itair
SHIMONH/ITAIR thanks for your replies.
I was reffering to the set of skills gained during the over seas MBA.
1. Analytical skills.
2. Proffesional – economic/marketing/finance…
3. Managerial skills (communication presentation skills) gained through classes, projects not extra curricular activities.
in essence i meant the skills gained by the learning experience itself being delivered by people (proffesors) paid to deliver it.
the importance of some of the points mentioned by SHIMONH which don't fall under this category (class mates, internship, culture…) are quite clear for me.
One more issue, do you guys think such an MBA experience can make one who is not the best leader into a leader or it just builds on an exsisting high level of leadership skills which most US MBA students start studying with. Does the MBA program during the course of study make you go through some mandatory teaching chain which ultimatly, whether you like it or not make you into a better leader?
I myself find this hard to believe, I think of this issue as the type of: either you got it, or you don't, it cannot be taught.
I am trying to gain an understanding of the leadership skills gained.
i would appreciate some current students to reply to this post.
Thanks.
To: porata
I tend to agree with you actually… I don't think an MBA will make you a great leader if you have none of the required skills before. Of course if you had such skills before but they were "hidden", I guess that the experience of an MBA will do a good job of pulling it out from you. In this case as well, I don't think an MBA from TOP US will make a difference compared with an MBA from TAU. I assume that in most top schools there are many special activities/forums/clubs/labs or whatever that are dealing with leadership, but I don't believe joining an entrepreneurship club will make you more entrepreneur….
Bottom line, in my opinion, the added values of an MBA in the US is mostly about the networking, the international experience, the internship and the brand.
To: Itair, porata
Hi,
I totally agree with the leadership thing.
I still see the education and learning experience differently than as you do but that's o'right. For my industry and from my and my managers experience, I think a US MBA has its advantages in education as well (mostly things pertaining to item #3 in porata's post).
I guess that for someone who already has great communication and negotiation skills or just doesn't return to an international industry, TAU would be great or even better.
Anyway, best of luck and ROI ;)
Shimon
To: shimonh
Itai /Poratah /Shimonh
Your correspondence is blessed.
I guess that many of us know that they want to have an MBA abroad but are not sure how it will contribute to their career. Therefore they choose to apply to the best universities in order verify that whatever career they will have, their resume will buy their way up.
However, from a small reaserch I did, It seems that an ivy league MBA does not justify its high investment for graduates who return to Israel after less than 2-5 years of experience abroad.
It seems that for the main technology companies in Israel, An international degree is important, less the university name.
For such career aims I would recommend finding a nice university of the US top 50 (a 1 year degree is preferable) that is willing to give you a significant scholarship. The ods to find a job in Israel with that degree are similar to finding a job with a degree from any non-familiar-in-Israel-Top-20-university.
What do you think?
Regards,
To: ohadresh
Ohad hello,
My name is Asaf Sagy and I'm intending to apply to Chicago for the 2007 class.
I wondered whether you'll be able to give some general background of the profile of students who receieved the amazing GSB scholarship for last year classes.
Thanks!
To: asaf_sagy
Asaf,
Can you tell from where did you get the info that an international degree is important for high tech companies? As far as I know, most of them don't even look for an MBA…
Itai.
<div align=left dir=ltr>Asaf,
The three students come from very different backgrounds. One of them has background in hi-tech and is interested in product management, others are interested in finance or consulting.
However, the main point is just to make the school want you enough – they just give the scholarships to the people that the school feels will contribute the most to the class.Ohad</div>
To: Itair, ohadresh
Hi,
I haven't queried the whole high-tech industry and haven't seen a thorough survey so I can't tell if most of these companies look or don't look for an MBA.
The Israeli and international people I am working with in business positions (Marketing, Sales, BD, Strategy, GM) value the ivy-league MBA (although almost all of them haven't done such an MBA but rather either don't have at all or have from TAU). They also agree to some extent that a top-50 US is education wise also better than Israeli though here the ROI is more problematic.
By and large, I think the whole MBA is subjective.
This is my perspective: Since I am planning to progress in the business track in an internation industry and based on self assesment of my capabilities and abilities, I think an ivy-leageu MBA would be the best for me not only in brand/network but also in education. Again, it's subjective – for me in a Strategy or in any discussion-based class I learn a lot from my class mate insights and since the class profile in a good, US program is much more diverse that the Israeli class, I beleive I will learn much more.
If it were all about financial reports or math skills, I would agree that TAU is enough.
One whose current skills, future plans and view are close to mine may find my reasoning appealing. However, I don't think we can applly our paradigm on any other people so I don't think any of us can absolutely say that one MBA is better than or same as the other.
Best,
Shimon
To: shimonh
Guys,
I think you over estimate the MBA: It’s an academic programme and as such cannot really teach you how to become a leader. The MBA provides powerful insights and will help you brush up your soft and technical skills but will not transform you into the next Jeff Immelt.
I think its best to talk to people who graduated from the program for a true perspective on career opportunities asking for the opinion of those who didn’t go down the MBA road is of little value.
MBA is a huge investment and an integral part of a combo of two: MBA + work experience abroad. If you choose to break the combo you loose out on the true value of the program and should consider other options in the local market (Kellogg Reccanati?).
Bottom line the school does not transform you into a business leader but provides you with some very important skills that will enable you to secure a job abroad and help you overcome some of our disadvantages as foreigners in the work place. (This is of course not the only route out there – you could find a job abroad without an MBA if you try hard enough)
To: LPOW
LPOW,
You raised an interesting point here.
From your note I understand that finding a job in the US, let's say for ex. in consulting (in which you don't necessarily have to provide managerial experience), is possible as well without a MBA but it is a bit harder (which is clear). I know that even in Israel it's possible but the chances are near to zero. What are then the chances to get such job in the US without a MBA?
If the possibility is not far from that with a MBA so why bother?
Thanks,
Itai.
To: Itair
Getting a job in the US is easier with an MBA… but you could secure a job abroad (Europe/ US) via local branches of multinationals… not an impossible task :)
To: Itair
Itai
Since I needed to understand how important is the MBA in the Israeli technology market, I started sniffing. I collected some data over porduct managers, program leaders, VP of Marketing etc.
It seems that the company wants the manager to have an international scent. This may be achieved by an international experience, MBA at an english speaking country or even by being an american citizen with native english capabilities.
From what I found out, many israeli talents prefer taking their MBA in TAU or any other college in Israel.
I personally know a product manager at Comverse who got his MBA from a lonesome university at the UK.
You can call me for the exact details…
Regards,
Asaf Sagy
To: ohadresh
Hi Ohad.
Thanks for the important information.
I have some more personal oriented questions about the school.
Would you mind that I'll refer them by a personal e-mail?
Mine is [email protected].
Thanks for your assistance!
Asaf Sagy
To: asaf_sagy
Hi Asaf,
What about relocation?…..
To: Itair
Hi Itai
I have though about this option many times.
I know that experience in international managment could boost my C.V.
However, I can't believe that after two years of relocation with an outstanding salary, I could force myself to work on an application…
I guess that a relocation will close the 2 year MBA option, but it will create a new option for a 1 year EMBA.
If I will not succeed this year, that could be a nice plan B.
Asaf
To: asaf_sagy
Asaf,
You and I know some people who really succeeded and got senior managerial positions after relocation and with MBA at the open university…..
Itai.
To: Itair
Itai-
You are speaking about people in big technology corporates who chose to manage abroad. However, I'm not sure that the experience they get will leverage their career as much as Ivy-League MBA can. IL-MBA is your ticket to prolifaring american companies. It can buy you work opportunities that you have never dreamt about.
However, any kind of MBA is crucial for one's success. When applying to a job, one might be screened before interviewed if others have MBA and he doesn't. So OpenU might do the work as well…
Asaf
To: All
Do not undervalue the impact of business education
By Glenn Hubbard
Published: June 28 2006 19:38
Iexpected many surprises as the new dean of a business school, but not an immediate challenge to defend the idea of business education. Until my appointment, I had seen no reason for such challenges. Do business school graduates lead? In my previous job, I gave economic advice to a Harvard MBA who now happens to be the US president. I have also seen venture capital leaders spawn new industries – and most of them have MBAs.
What is not to like?
A tough take on business schools came in a 2005 Harvard Business Review article by Warren Bennis and James O’Toole saying that “MBA programmes face intense criticism for failing to impart useful skills, failing to prepare leaders, failing to instill norms of ethical behaviour – and even failing to lead graduates to good corporate jobs”. In business circles, this is shocking – something like L’Osservatore Romano asking: do we still need a pope?
Such criticisms should be taken seriously. Pure theory pulls the academy apart from the worlds of commerce, industry and finance. And if the MBA does not at least cultivate leadership, what good is it? It is in the face of these challenges that we need to assess the value of business itself, and then the study of its principles. It is such a humdrum word for such a revolutionary idea – applying scientific management and critical thought to everyday economic and social activities. We are so enmeshed in a world shaped by business principles that only the big picture can remind us of its power.
For example, why did social conditions not change for the human race for thousands of years until England’s industrial revolution in 1750? Why did that revolution begin with the Spinning Jenny in the mid-18th century and not in the mid-first century AD when Hero of Alexandria developed a steam engine? Columbia Business School’s Bruce Greenwald says that human progress “appears to have arisen largely from the application of sustained management attention to everyday enterprise”.
In a word, business. Understanding the role of business and business institutions in prosperity is surely a good complement to the Buffett-Gates emphasis on social transformation of the poorest nations through medical advances.
Countries today prosper or fail to the extent that they embrace basic business principles. The task of the business school is, then, enormous – to apply knowledge to transform financial markets, to convince other societies of the benefits of transparency and to remind our own opinion leaders of the value of basic business principles. We have largely succeeded in the US, which is seeing sustained increases in growth of about 3.5 per cent a year with little inflation – a full percentage point above what economists once thought possible. This one percentage point addition to growth is happening not because the US economy is supplying more labour or capital but because of improvements in productivity.
Why, then, is the US adding productivity growth when so many other big economies see negative growth in productivity? Those who say the answer is technology have spent too little time in Tokyo, Seoul and Berlin. The fact is, technology is better in many other countries. So US companies did not become more productive by simply buying faster computers. They became more productive by having managers and entrepreneurs who knew how to integrate these investments with new business models to raise productivity. These abilities to think strategically are teachable; and the central classroom for teaching leaders to “pick these locks” is the business school.
Many measure success by the salaries of business graduates after school. This is irrelevant. The real value of a business education is its impact years later, training future leaders how to unlock one set of problems after another. Business schools have pulled this off by integrating disciplines within the university and integrating academics with business leaders.
But the critics have a point. The present challenge for the top business school is to inspire researchers to be in even closer contact with business leaders, to answer real-world needs. By generating cutting-edge ideas that bridge theory and practice, a great business school’s research offers an education for a lifetime career, not just a toolkit for a first job. In this way, through ideas and graduates, business schools can be growth’s lobbyist and a driver of the continuing revolution.
The writer, dean of Columbia Business School, was chairman of the Council of Economic Advisers under President George W. Bush
To: All
Schools benefit as MBA returns to favour
By Della Bradshaw
Published: January 30 2006 03:00
The sighs of relief at US business schools are almost audible these days. After four years of disbelief, denial and despair, as recruiters turned their backs on MBAs and the applicant pools dried up, most schools are convinced the MBA market has stabilised. Indeed, the more optimistic believe that good days are ahead.
The two key indicators for business schools – the number of recruiters who want to employ their graduates and the number of students applying for their programmes – are both looking rosy.
The first indicator was the salaries paid to graduates in 2005 and the number of recruiters who visited US campuses. The banking industry, led by Goldman Sachs, raised the base salary it offered by $10,000 to $95,000, says Jacqueline Wilbur, director of the career development office at MIT. This was the first rise in base salaries since 1996, she says. The big consultancy firms also raised their basic salaries by $5,000. Technology companies were back recruiting and paying salaries rather than options.
"The average base salary was bumping up to $100,000 [at MIT]," says Ms Wilbur. At Columbia in New York City, it is a similar story. Dean Glenn Hubbard says the number of graduates with three or more job offers rose last year. "On-campus recruiting is more robust than even in the late 1990s."
Not surprisingly given Columbia's location close to Wall Street, many of the job offers are in banking and finance. Prof Hubbard says a concern on Wall Street is that companies are in a scramble for talent.
The employment statistics reported for MBA2006, the Financial Times ranking of global MBA programmes, verify the anecdotes. In 2002, for example, 12 per cent of graduates from the top 10 US schools were without a job three months after graduation. The statistics reported from the top 10 schools in this year's ranking show that just 8 per cent were still looking for a job in the same timeframe.
For schools lower down the rankings, the discrepancy was much higher. At Cornell, only 74 per cent of the students who graduated in 2002 had a job within three months and at the Anderson school at UCLA the figure was 73 per cent. In 2005, the figures were 88 and 94 per cent respectively.
More fragile are the numbers of applicants looking for a place on an MBA programme. For the entering class of 2005, figures were still very low across the world, with some estimates putting the number of applicants down as much as 30 per cent. In the UK, for example, almost every school except the Saןd school at Oxford University has seen application and enrolment numbers fall. But as applications begin to roll in for the class that will start in autumn 2006, there is a real sense of optimism, says Beth Flye, assistant dean at the Kellogg school at Northwestern University. "[In the US] we predict steady growth through 2010." Her optimism may have sound grounding.
Recent statistics from the US Bureau of the Census show that the growth in the worldwide population of adults between the age of 25 and 29 – the target age group for MBA programmes – is set to climb steeply from 510m in 2005 to 600m in 2015.
In North America over the same period the growth in the number of people in this age range is also set to grow from 22m to 24.5m. In Europe (both western and eastern) the population will fall, according to the statistics. The biggest growth, though,
will be in the number of potential MBA students in Asia, up from 290m in 2005 to 350m in 2015. Numbers in Latin America in the same age group are also set to grow strongly.
This means the growth in the MBA population will be in geographical areas where there are few MBA programmes today, points out Dezsצ Horvבth, dean of the Schulich school at York University in Toronto. All this means that business schools will have to become more international in their approach if they are to attract the brightest students, he says.
"MBA programmes are going to become more trans-national," argues Prof Horvבth, much more like corporations. "There will be more delivery through partnerships."
Many US business schools have already seen the writing on the wall. The Smith school at the University of Maryland, for example, started running its first overseas programmes in China as recently as 2001, but today it is running programmes on four continents: North America (Washington), Europe (Zrich), Asia (Beijing and Shanghai) and Africa (Tunis).
"If you want to be a world class college of business and if you're not engaged in a multi-national arena, then it fundamentally doesn't work," says Scott Koerwer, associate dean at the Smith school. "Institutions that don't begin this process now are going to fail."
It is a message that is very slowly getting through to US students, too. Although the overwhelming majority of them – more than 98 per cent – still apply to US business schools, a growing number see western Europe as a place to study for an MBA, according to the latest statistics from GMAC (Graduate Management Admissions Council).
In 2000, US citizens sent 2,305 GMAC test scores to western European business schools. In 2005 the figure was 3,701, a 62 per cent increase.
US students have often frequented the big name schools such as Insead and London Business School, but this year HEC Paris reports that its largest student group is from the US.
"There are more Americans on the programme than French," says Valיrie Gauthier, associate dean for the MBA at HEC.
"The profiles are of people who tried the US and European systems and then chose the European one."
While US students are beginning to favour the multicultural European system, dean-in-waiting at Insead, Frank Brown, who will take up his role this summer, believes there is much still to do to persuade US organisations to recruit in Europe. "This is a huge opportunity," says Mr Brown, himself an American. "They [US corporations] are amazed when I tell them about Insead." In particular, they are unaware of the multi-cultural profile of the students at Insead, he says.
Mr Brown also believes that the one-year MBA model will increasingly appeal to US corporations. In the Americas, some business schools have already cut their programmes to 12 months.
At the Ivey school at the University of Western Ontario, dean Carol Stephenson believes the one-year model is the way forward.
"Students want to focus on it [the MBA], do it and get it done," she argues: the opportunity cost of taking two years out of the workplace is too high.
In Argentina, leading business school IAE has reduced the length of its programme from 16 to 12 months and attracted an increasing number of students, including from overseas. The changing perception of the MBA in corporations is one reason for the popularity of the one-year programmes, argues dean Fernando Fragueiro. "The MBA is now seen as a first step [in a management career] … with companies giving further opportunities for managers to develop skills."
In the US there is a growing number of converts to the one-year system. Robert Sullivan, dean of the Rady school at UC San Diego, hopes to reduce the length of his programme to 12 months and believes it is only a matter of time before other US schools introduce one-year programmes. "I think there's no question," he says.
Indeed, he predicts that even some of the very top US schools may bite the bullet.
To: All
To: All
This post probably belongs in the Career board, but no one checks there…
Can someone tell me the salary range in management consulting in Israel. Approx. how much do consultants at McKinsey, Accenture, etc. earn per month? What about the Iocal Israel strategy consulting firms? (Tasc, Teffen etc.)
To: JSJS
Hi,
i have heard of a 40000$ salary at McKinsey (year) for a business analyst, and around 9000 at tasc (monthly).
To: porata
Do you know how much it is for an associate ?
Thanx
To: JSJS
שלום,
תפן בעיקרון היא חברה לייעוץ תפעולי ולא הייתה עד לאחרונה חברת ייעוץ אסטרטגי (למרות שהם התחילו באחרונה פעילות בתחום – שים לב למודעות הגיוס בעיתונים).
חברות ייעוץ בארץ גובות בסביבות ה – 50$ לשעת ייעוץ (בשונה מחו"ל שם משלמים בין 150$ ל – 400$ לשעת ייעוץ).
מכאן אתה יכול להבין שהשכר בארץ בחברות ייעוץ הוא נמוך יחסית לשכר שאתה יכול לקבל בחברה שאינה חברת יעוץ (אני שפרתי את שכרי ב- 60%!!!!! כשעזבתי את חברת הייעוץ בה עבדתי).
לסיכום, נראה לי שקשה לעבור את ה-20,000 ש"ח כמנהל פרויקט (וגם זה אופטימי) ואת ה- 15,000 ש"ח (כיועץ או יועץ בכיר).
אין לי מידע כמה מקבל דירקטור ומעלה (כנראה ששם השכר קופץ) אבל צריך להבין שמעמדו של יועץ בארץ הוא נמוך בהרבה מזה שבחו"ל, ולא הייתי בונה על התעשרות מהערוץ הזה.
משה.
-
מאתתגובות
- יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.