-
To: All
Bank Hapoalim,
Tuesday, 13 December 2005, 18.00-21.00Meet with
We are delighted to announce that
The evening will begin with a reception from 6pm, followed by both a presentation and question and answer session, hosted by current MBA student, Yair Oshman (2006). The presentation will begin promptly at 7pm, and will cover admissions requirements, course content and the career benefits of our degree programmes.
To reserve your place, either click on the link below or copy the URL into your browser – color=#0000ffhttp://interact.london.edu/link.asp?menu=events&coursesysid=52&advertcode=emailedinvite
We very much hope that you will be able to join us at the above Information Session, and discover why we are considered by many to be the best choice for a truly international business career.
If you require further information about
MBA (full-time): color=#0000ffmbainfo@london.edu
Masters in Finance: color=#0000ffmifinfo@london.edu
Sloan Fellowship: color=#0000ffsloaninfo@london.edu
EMBA-Global: color=#0000ffembaglobalinfo@london.edu
Executive MBA: color=#0000ffemba-office@london.edu
PhD: color=#0000ffphdinfo@london.eduThis event is kindly sponsored by Bank Hapoalim.
Kind regards,
Cyndee Barlass
Information Officer
Regent's Park
w: title=http://www.london.edu/ color=#666666www.london.edu/SPAN
t: +44 (0)20 7706 6859
מספר הפוסטים: 10To: All
Can anyone acess the following article in globes?
5/12/2005 רועי ברגמן פורסם באתר האינטרנט
Bג ק וולש: למנהלים הישראליים כישורים טכנולוגיים מדהימים ושאפתנות גבוהה – הם ייחודיים/B/SPANהקטע הרלוונטי: וולש נשאל על ידי אחד מהנוכחים באולם מה לדעתו על בוגר MBA צעיר עם חזון לעשות, האם להצטרף לחברה גדולה כמו ג'נרל אלקטריק או שהבירוקרטיה תעכב אותו. "אני חושב שאם יש לך רעיון תקים חברה, אחרת סתם תשנא את הבוסים שלך. ובמצב כזה עדיף שתעזוב את החברה".appreciete if they could share it with us….
To: yaniv1975
יניב (וכל שאר האנשים שהגישו או חושבים להגיש מועמדות להרווארד):
כבר שנה ומשהו שאני מנסה להילחם בדעה הקדומה הזאת שהרווארד תחרותי בטרוף (למעשה מאז שהתחלתי ללמוד פה וגיליתי שהדעה הקדומה שהייתה לי שהרווארד תחרותי בטרוף פשוט לא נכונה
). אני מניח שבעבר היו זמנים פה שהאווירה היתה תחרותית אחרת הסטיגמה הזאת לא היתה נוצרת אבל בשנתיים שאני פה זה פשוט לא קיים.כמה הסברים קצרים של מושגים שקשורים להרווארד כדי שאני אוכל להסביר כמה דברים אחר כך על האווירה:
סקשיון – בכל שנה לומדים בהרווארד 900 סטודנטים בתוכנית המלאה למינהל עסקים. המחזור מחולק ל-10 סקשיונים (כל אחד עם 90 אנשים) שמייצג בצורה די יפה את הגיוון של המחזור כולו (כלומר שליש בינלאומיים, שליש נשים, לא יותר מדי אנשים ממדינה מסויימת בסקשיון מסויים, רקעים שונים וכו'). כל סקשיון מקבל כיתה לכל השנה הראשונה ולומד את כל הקורסים שלו באותה כיתה (יש מקומות מוקצים לכל סטודנט לסמסטר, שמוחלפים בסוף הסמסטר).
קורסים – בשנה הראשונה כל הסטודנטים לומדים את אותם הקורסים. יש 11 קורסים (שיווק, אסטרטגיה, מימון*2, משא ומתן, מנהיגות, אתיקה, יזמות, חשבונאות, מקרו כלכלה, ניהול תפעולי – לא בסדר הזה וקח בחשבון שהשמות לא תמיד מייצגים את כל מה שבאמת לומדים שם). המרצים מוקצים לכל סקשיון מראש ואין פטורים מאף קורס. בשנה השניה כל סטודנט בוחר לעצמו את התוכנית ויכול לעשות כל מה שהוא רוצה כל עוד הוא עומד בדרישות התואר. יש עשרות קורסים בבית ספר עצמו בכל נושא אפשרי, אפשר לעשות עבודות בפיקוח של אחד המרצים (לבד או בקבוצה) בכל נושא שתבחר והרבה פעמים עם גישה מלאה לחברה מסויימת ולהנהלה הבכירה שלה. אפשר גם לקחת קורסים בכל בית ספר אחר של הרווארד או בבי"ס למינהל עסקים של MIT. כמעט באף קורס אין דרישות קבלה מוקדמות או דרישה לרקע מוקדם ככה שכמעט תמיד לסטודנטים יש טווח רחב של הכרות עם החומר הנלמד, מה שמאוד עוזר לדיון בכיתה.
קייסים – כמעט כל שיעור (למעלה מ-95%) בהרווארד מועבר באמצעות קייס. קייס הוא מסמך באורך של בין עמוד אחד ל30+ עמודים (הממוצע הוא בערך 10) שמתאר סיטואציה ספציפית של גורם ספציפי (כלומר חברה X שבדיוק עומדת לגייס בבורסה, או מדינה Y שנכנסה למשבר כלכלי, או אדם מסויים בחברה מסויימת שצריך לקבל החלטה האם לפטר מישהו או לא בגלל משהו שהוא עשה). כל הסטודנטים קוראים את הקייס לפני השיעור והשיעור עצמו מתנהל מסביב למספר שאלות שהמרצה מעלה שנוגעות לקייס. המרצה כמעט אף פעם לא קובע מה נכון או לא נכון אלא נותן לסטודנטים להתווכח. פעם בכמה זמן (בסוף השיעור או אחרי כמה שיעורים עם מכנה משותף) המרצה מסכם את הנקודות העיקריות שנלמדו. הדגש בשיטה הזו הוא לחשוף את הסטודנט לבעיות אמיתיות מהחיים ולהכריח אותו לחשוב על הבעיה ולבחור בפיתרון כלשהוא, ואז לראות מה אנשים אחרים חושבים על הבעיה הזאת וכל איך צריך לפתור אותה.
ציונים – ברוב המקרים הציונים בהרווארד מבוססים 50% על השתתפות בכיתה ו-50% על בחינת סוף קורס, כאשר לפעמים יש בחינת אמצע שאחראית לעד 20% מהציון הסופי. בסוף הסמסטר המרצה לוקח את כל המרכיבים של הציון לכל תלמיד ונותן לו ציון משוקלל של בין 1 (הכי גבוה) ל-3 (הכי נמוך). בסופו של דבר המרצה יוצר עקומת ציונים של כל התלמידים בקורס (בשנה הראשונה זה אומר כל התלמידים בסקשיון) ככה ש(בערך) ה-10% הראשונים מקבלים 1, ה-10% האחרונים מקבלים 3 וכל השאר מקבלים 2. מה שזה אומר בסופו של דבר זה שכולם מקבלים 2, עם קצת סטיות ל-1 או ל-3. בכל מקרה בגלל ש-50% מהציון זה ההשתתפות בכיתה, אם תדבר מספיק לא תקבל 3. כדי לקבל הצטיינות אתה צריך לקבל יותר מ-5 פעמים ציון של 1, מה שמאוד מאוד קשה, וכדי לעוף אתה צריך לקבל 4 פעמים או יותר ציון של 3 וגם אז אתה רק מגיע לכל מיני וועדות שהמטרה שלהן היא קודם כל לעזור לך להשתפר (בתכלס בשביל לעוף מפה על ציונים אתה צריך לזרוק בצורה כל כך מוחלטת שהם נעלבים מההתייחסות שלך. כל עוד אתה באמת מנסה ופשוט יצא שקיבלת יותר מדי 3-ים, לא יעשו לך כלום).
מועדונים – בבית ספר יש עשרות מועדונים שמוקמים ומופעלים אך ורק על ידי הסטודנטים. בגדול יש שלושה סוגים של מועדונים: קריירה (הון סיכון, בריאות, בנקאות, טכנולוגיה, שיווק וכו'), פנאי (סקי, יין ואוכל טוב, פעילויות שטח) ואוכלוסיות ספציפיות (יוצאי צבא, יהודים, אירופיים, קנדיים, טקסנים וכו'). על מועדון מארגן פעילויות משלו החל בפגישות עם אורחים וכלה באירועים גדולים יותר כמו מסע סקי לאוסטריה או מסע לחברות טכנולוגיה בחוף המערבי.איך כל ההסבר הארוך הזה קשור לאווירה? התשובה היא שאין לאנשים שום סיבה לתחרות כי 95% מהאנשים לא יהיו מצטיינים ו-99%+ לא יעופו מהרווארד בגלל הציונים. כמה דוגמאות ספציפיות – לא נתקלתי בפעם אחת שאנשים לא היו מוכנים לחלוק את הסיכומים שלהם עם אחרים, סטודנטים מעבירים שיעורי חזרה לכל הסקשיון, סטודנטים נותנים "שיעורים פרטיים" לסטודנטים אחרים גם ב-10 בלילה ביום שלפני המבחן ועוד ועוד.
אני מקווה שהצלחתי לפחות קצת לשכנע שהאווירה פה לא תחרותית. חשוב גם להדגיש שאין דרך לקטלג את האוכלוסיה פה במשפט אחד (כמו שאי אפשר לעשות את זה לגבי אף אחד מבתי הספר האחרים). היות והרווארד מחפש בכוונה גיוון באוכלוסיית הסטודנטים שהוא מקבל (למה לא יותר בנות ישראליות מנסות להתקבל??), לומדים איתי אנשים מכל הרקעים שתוכל לחשוב עליהם. נכון שיש יועצים, בנקאים, מהנדסים, מתכנתים, רואי חשבון ואנשי פיננסים, אבל יש גם שחקני הוקי, סופרים, שחקני בייסבול, פעילים חברתיים ועוד (כל הרשימה הזאת דרך אגב היא רק מהסקשיון שלי).
עכשיו אחרי שעברנו את הדעות הקדומות כמה מילים כן על האווירה. הבית ספר מאוד אוהב לשלוט בכל דבר שקורה פה כי זה הדרך היחידה שבה הוא יכול להבטיח רמה כזו של השכלה למחזור של 900 איש. דוגמא אחת לזה היא חלוקת הסקשיונים בהתאם לאוכלוסיה הכללית והקצאת מקום ישיבה ספציפי לכל סטודנט לכל סמסטר (ותאמין לי שהם משקיעים שעות בלחשוב על כל פקטור אפשרי מאנשים שצריכים לשבת קרוב ללוח כי הם לא רואים, לזה שמי שישב בשורה האחרונה סמסטר אחד לא ישב שם שוב כדי שאף אחד לא יופלה לרעה או לטובה). בנוסף אין פה הנחות לגבי ההתכוננות לשיעורים או ההשתתפות בכיתה – כל שיעור מתחיל בפניה שרירותית של המרצה לאחד הסטודנטים כדי שיפתח את הדיון, כאשר לא זהות הסטודנט ולא השאלה עצמה ידועים מראש (תחשוב כמה פעמים מרצה בארץ היה צריך לשאול סטודנט אקראי שאלה אקראית על חומר קריאה שהסטודנט היה אמור לקרוא לפני השיעור, לפני שהוא מצליח לקבל תשובה). בנוסף הנוכחות פה היא חובה לכל השיעורים, למעט במקרים מאוד חריגים. יש עוד הרבה דוגמאות אבל השורה התחתונה היא שהמסגרת פה היא סביר להניח יותר קשיחה מחלק מהאוניברסיטאות האחרות. אבל האמת היא שברגע שאתה לומד להכיר את המערכת אתה מגלה מה אתה יכול לעשות ומה אתה לא יכול לעשות (כמו לדוגמה שמותר להפסיד שיעור כמעט בשביל כל סיבה כל עוד המרצה לא חושב שאתה מתחמן אותו, אבל אסור להגיד את המילה ***F בכיתה), כך שבעיני המסגרת היא יתרון ולא חסרון, אבל אין ספק שזו דעה אישית.
מעבר לזה, אתה יכול לעשות פה כל מה שתרצה. יש אנשים שמבלים במועדונים כל לילה ויש כאלה שעד היום (אמצע השנה השניה) מתכוננים 5 שעות כל יום לשיעורים של מחר. אתה יכול להיות חבר בכל אחד מהמועדונים, לטייל עם אנשים מהסקשיון או מהמחזור באיזור או בארצות אחרות (חבר'ה מהסקשיון שלי טיילו עד עכשיו בין השאר בקולומביה, ארגנטינה, וקוסטה ריקה, שלא לדבר על מקומות בתוך ארצות הברית). אתה יכול להוביל כל מיני פעילויות (מפאנל באחד הכנסים שסטודנטים מארגנים פה כמעט כל שבוע, שלחלקם מגיעים יותר מ-1000 איש כולל אנשים מחוץ לארצות הברית, ועד למסע של 50 סטודנטים זרים לישראל). יש פעילויות התנדבותיות שאפשר לעשות וכמובן שצריך גם להשקיע קצת זמן במציאת עבודה
.בעיני המבנה של מחזור של 900 שמורכב מ-10 סקשיונים של 90 איש הוא השילוב הטוב ביותר כי הוא מצד אחד איפשר לי להכיר לעומק קבוצה של 90 אנשים שהקשר שלי איתם יחזיק מעמד שנים, ומצד שני איפשר לי למצוא הרבה מאוד אנשים מתוך ה-900 שמעונייינים באותם הדברים כמוני ושאני יכול להשתתף בפעילויות איתם שלא היו אפשריות בסקשיון. כמובן שיש אנשים שיטענו שהאופציה של להכיר את כל המחזור כי יש בו רק 300 איש היא טובה יותר.
חשוב לי להדגיש שבעיני הרבה יותר חשוב אם אתה אוהב את שיטת הלימוד של הקייס מאשר אם אתה חושב שתשיר ביטלס בשיעורים או לא. אני אישית חושב שהקייס זו השיטה הכי טובה ללמוד ניהול, אבל יש אנשים שמגיעים לשיעורים שלנו ושואלים בסוף משהו בסגנון של: "אז זה כל מה שאתם עושים, מדברים?". כמובן שאני אישית גם הייתי מאבד שפיות אם הייתי צריך לפחות פעם בשבוע להגיש עבודה או תרגיל כשיעורי בית כמו שהחבר'ה ב-MIT צריכים לעשות, אבל אורן שלומד שם בטח יסביר למה זה בעיניו יותר טוב ואין ספק שגם הוא נהנה שם.
לסיכום, בהתחשב בעובדה ביום הסתיים פה הסמסטר ומחר מתחילות לי הבחינות, ועדיין הצלחתי לכתוב את כל התגובה הארוכה הזאת, אני מקווה שתסכים שתחרות על ציונים היא כנראה לא ממש רלוונטית פה.
אם יש לך או למישהו אחר שאלות ספציפיות ניתן לכתוב אימייל לכתובת:
ואני או אחד מהסטודנטים הישראלים האחרים (בסופו של דבר אני אצטרך ללמוד מתישהוא לבחינות) יענו לכם בהקדם. זו גם הדרך ליצור איתנו קשר עם אתם רוצים לתאם שיחה טלפונית או לתאם ביקור בהרווארד (לבקר פה, או בכל אוניברסיטה אחרת, בלי לתאם עם הסטודנטים הישראלים שלומדים שם זה פשוט פשע בעיני, כי זה פשוט פספוס של מה שאפשר להפיק מהביקור).
מקווה שעזרתי במשהו,
דני
בית הספר למינהל עסקים של הרווארד
מחזור 2006
- יש להתחבר למערכת על מנת להגיב.